אני די בטוח שחלומות משמשים לנו כחלונות אל המצב הנפשי שלנו. כשהכל שקט ורגוע החלומות שקטים ורגועים, כשאנחנו עוברים ימים קשים החלומות הם חלומות קשים. אישית, אני משתדל לנתח את החלומות שלי וללמוד על עצמי קצת יותר בזכותם, קשה לי לכתוב שאני עושה עבודה טובה, אבל אני משתדל. הדרך שאני משתמש בה היא לתעד חלומות מיוחדים ביומן הלא אלקטרוני שלי ואז לעבור עליהם כמספר חודשיים לאחר מכן. זה מדהים איך החלום מקבל משמעות שונה שמנתחים אותו מספר שבועות או חודשיים אחרי החלום עצמו.
אתמול בלילה חלמתי חלום מאד מוזר, הוא היה מוזר בגלל שהדמיון שלי עבד בו שעות נוספות, וגם מכיוון שלהבדיל מחלומות אחרים הוא היה הרבה יותר מוחשי וריאליסטי. הכאב שהרגשתי בחלום היה כאב אמיתי, האנשים שראיתי בחלום היו עם פרצופים אמיתיים, והתפאורה שהייתה בחלום הייתה תפאורה שלמה עם ירידה לפרטים הקטנים ביותר. בדרך כלל בחלומות, השימוש בחושים הוא שימוש פרימטיבי ועל כן אנחנו לא רואים פרצופים או חפצים ברזולוציה חדה, וגם הסדר של החלום הוא לאו דווקא לוגי אלא פשוט אוסף של אירועים. אתמול בלילה החלום שהיה לי היה ההיפך המוחלט מכל זה, החלום היה ארוך מאד, עם המון פרטים כאשר דבר אחד הוביל לדבר אחר. אני מעדיף לא לראות קשר בין החלום למצב הנפשי שלי אבל אם קיים קשר שכזה הרי אני אחלום חלומות דומים בימים הקרובים ואז אני אדע ואראה זאת כסימן אזהרה.
מעבר לכל זה, החלום שהיה לי אתמול בלילה היה יותר דומה לזיכרון מאשר לחלום וגם הדרך שאני זוכר אותו כרגע יותר דומה לזיכרון אמיתי מאשר לזיכרון של חלום.
בעקבות זאת החלטתי לעלות את החלום הזה אל הבלוג, ובזכות החלום הזה אני אוכל גם לכתוב על נקודה ספציפית שמעניינית אותי מאד בחלומות:
אחרי חופשה בבית מלון בווגאס, בדרך חזרה הבייתה, גיליתי שאני חולה במחלה מסויימת שהדרך היחידה להירפא ממנה היא להיות בעמק סודי בו משהו באוויר אמור לרפא אותך. בנוסף לזה גיליתי שהשמועה אומרת שיש בעמק הזה רופא סדיסטי שעושה ניסויים בבני אדם. אחרי מחשבה קצרה, החלטתי לקחת את הסיכון ולנסות להגיע אל העמק.
העמק הסודי הוא עמק מוקף צוקים ועל כן ניתן להגיע אליו רק ממקום אחד. בסופו של דבר הגעתי אל הדרך שמובילה אל העמק והתחלתי ללכת בה יחד עם קרן וחבר נוסף. הדרך הייתה קשה מאד, היינו צריכים לטפס מאות מדרגות במעלה ההר רק בשביל לגלות שהשביל ממשיך מצידו השני של ההר ויורד למטה. שהגענו חזרה למישור גילינו שישנו הר נוסף עם מאות מדרגות נוספות שצריך לטפס, בלית ברירה התחלנו לטפס גם עליו. שהגענו לפיסגה גילינו שיש שם חדר מנוחה, ובחדר הזה אמרו לנו שהעמק הסודי נמצא בצידו השני של אותו ההר.
בגלל התשישות מהמסע נרדמתי ו"כשהתעוררתי" מצאתי את עצמי לבדי, כבול באזיקים בתוך אוטובוס כאשר בחוץ חושך מוחלט. הבנתי שהשמועה על הרופא הייתה נכונה ושכנראה הוא תפס אותי ושמחתי שקרן לא הייתה צריכה להיכנס אל העמק ושהיא בוודאי חזרה כבר אל הרכב. אחרי שהאוטובוס נעצר, הגיעו שני שומרים גדולים אשר הובילו אותי לחדר המתנה על מנת לפגוש את הרופא. שפגשתי את הרופא הוא הודיע לי שאני לא אוכל לעזוב את העמק הזה לעולם, והמליץ לי להקשיב לחוק היחידי שיש במקום הזה והוא שאסור לי לרצות שום דבר. כל השאר מותר הוא הסביר לי, רק לא לרצות משהו.
אחרי שלא הצלחתי לגבש תוכנית בריחה ואחרי כמה שבועות במחנה, הגיע היום בוא הרופא הודיע לי שהוא החליט מה הניסויי שהוא רוצה לבצע בי וזה לאחד אותי יחד עם עץ. הוא הודיע לי שהוא רוצה לכרות לי את הידיים ולנטוע במקומם ענפים של עץ מסויים, ובכך ליצור ייצור שהוא חי וצומח בייחד.
שני שומרים הובילו אותי לחדר הניתוח, הרופא עמד להתחיל את הניתוח ואני נרדמתי. נרדמתי וחלמתי שאני עם קרן ואנחנו נוסעים ברכב הפרטי שלנו בעמק הסודי. חלמתי שהזמן עבר ואנחנו נמצאים בתקופה שכל הסיפור של הרופא כבר נגמר ואני מספר לקרן את הסיפור על הימים הנוראיים שעברתי כאן "הנה, העץ הזה היה בעצם האיש הזה והזה..." וכד'.
אבל אז התעוררתי, מצאתי את עצמי יושב במטוס נוסעים קטן, מתפלל שהמטוס ימריא כבר. פתאום קלטתי שחבורה של חיילים וכלבים מתקרבת אל המטוס ומטפסת אליו. בשבריר של שנייה הבנתי שהם מחפשים אותי ושהצלחתי לברוח ועל כן שברתי את החלון שלידי וירדתי מהמטוס. התחלתי לרוץ וכבר הצלחתי להיעלם, אבל אז פניתי למקום לא נכון וראיתי שרואים אותי ומתחילים לרדוף אחרי. אחרי מרדף של כמה דקות הגעתי למצב בו אני שוכב על הריצפה ומעליי עומד הרופא עם אקדח מכוון לפנים שלי. לא זוכר בדיוק מה אמרתי לרופא אבל שהוא התחיל לסחוט את ההדק, סובבתי את הראש, הרגשתי את הכדור מפלח את דרכו אל תוך העורף שלי, הספקתי לחשוב שאוליי זה רק חץ הרדמה ולא כדור אמיתי והתעוררתי באמת.
הסיבה שפירטתי את החלום הזה בבלוג היא כי יש נושא שמציק לי והוא איך לא הצלחתי להגיע למסקנה שזה חלום תוך כדי החלום. כבר עשיתי את זה בעבר, כבר הגעתי למסקנה שמה שקורה לי הוא חלום, וברגע שהבנתי את זה יכולתי לעשות הכל, אפילו לעוף (למרות שלצערי זה קרה רק פעם אחת, ומאז לא הצלחתי לחזור על זה). אם הייתי מצליח להגיע למצב של הכרה כאשר מה ששולט בי הוא התת הכרה, הייתי יכול לקבוע את הסוף של החלום ולהפוך אותו להיות משהו חיובי. יכולתי להיות זה שמחסל את הרופא בסוף ולא זה שמחוסל. אם הייתי מגיע למצב הכרתי כאשר התת הכרה שולט בי הייתי יכול לשלוט בגורל חלומותיי, וכרגע אני מנסה להבין איך עושים את זה.
מכיוון שכבר עשיתי את זה בעבר, אני יודע שזה אפשרי, הבעייה היחידה היא איך להשתמש בזיכרון, שם הידע הזה נמצא, בזמן החלום. היום בלילה אני מקווה לחזור אל אותו חלום, אני מקווה להרגיש את אותם הרגשות שאחזו בי בלילה של אתמול, רק שהפעם אני מקווה להצליח להגיע לרמת ההכרה הזאת שבה אני אומר לעצמי "רגע זה רק חלום, זה לא אמיתי, אני יכול לעשות מה שבא לי".
משהו במחשבה הזאת מאד מזכיר לי גם את החיים האמיתיים, מאד מזכיר לי את ההתמודדות עם הקשיים היום יומיים שלנו בעולם האמיתי, אבל את זה אני אשמור כבר לפוסט אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
