כבר קראתי בעבר ספר שניסה לחלק את האינטלגציה לעשרות קטגוריות שונות, ולהראות שכל אחת מהן היא אינטלגנציה בפני עצמה. החוקרים שבנו את התאוריות האלו החליטו שישנה אינטילגנציה לשונית, לוגית – מתמטית, מרחבית, מוסיקאלית, גופנית, ועוד. אישית, אני מעדיף את החלוקה השמרנית יותר לשתי קבוצות אינטלגנציה מרכזיות, הרציונלית והריגשית ומאמין שסוגים שונים של יכולות יכולים להיות רק תת קבוצות בקבוצות המרכזיות האלו.
על האינטלגנציה הרציונלית אחראי המח השמאלי, שבאותה מידה אחראי על החלק הימני של הגוף. באופן כללי, ניתן לטעון כי אדם שכותב ביד ימין, יהיה בעל נטיות רציונליות חזקות יותר, ועל כן ייבחר לעצמו מקצוע רציונלי כגון מהנדס, מתכנת, מתמטיקאי, מנהל תפעול, או כל דבר אחר שדורש יכולות אנליטיות. במקביל, אדם שכותב ביד שמאל, יהיה בעל נטיות יותר הומניות ואומנותיות, ועל כן ייתכן ואדם שכזה יהיה טוב במוסיקה, בציור בעיצוב וכד'.
כמובן שייתכן שאדם שכותב ביד שמאל יהיה מתמטיקאי גדול, או אדם שכותב ביד ימין יהיה מוסיקאי גדול. כל מה שהדבר הזה אומר הוא איזה מן צדדי המח יותר דומיננטי אצל האדם עצמו. ייתכן מאד שלאדם מסויים יש מח שמאלי יותר דומיננטי, אבל הרכיבים של המח הימני שלו עדיין הרבה יותר גבוהים מהמח הימני של האדם הממוצע ועל כן מאפשרים לו להצליח גם בתחומים שאינם רציונלים.
אין בי טיפת ספק, כל אדם חייב להשתמש בשני סוגיי האינטלגנציה הכללים האלה על מנת להסתדר בחיים גם מבחינה חומרית וגם מבחינה ריגשית. על מנת להצליח בעולם החומרי אנחנו צריכים להשתמש יותר באינטלגנציה האנליטית, ועל מנת להצליח בעולם הריגשי אנחנו צריכים יותר אינטלגנציה ריגשית. על מנת להיות מאושרים אנחנו חייבים להגיע לאיזון בין שתיהן.
יש קשר מאד חזק בין האינטלגנציות, הריגשית היא האינטלגציה ששולטת בתחילת וסיום תהליך, והרציונלית היא האינטילגנציה ששולטת בזמן התהליך ( זה לא אומר שלא משתמשים באחת מהן בזמן שהשנייה שולטת). אינשטיין אמר על זה שכל גילויי רציונלי מתחיל בהרגשה שיש סיבה לחקור, ומבחינתי הוא די סיכם את כל הנושא במשפט אחד.
אני מאמין שכחתך לגברים יש אינטלגנציה רציונלית יותר חזקה מנשים, ולנשים יש אינטלגנציה ריגשית יותר חזקה מגברים.
אחרי אלפי שנים בהם הגברים אחראים על כל מה שקורה מחוץ למשפחה (עסקים, פוליטיקה, ציד וכד') ועל כן היו חשופים לאין סוף גירויים חיצוניים, הם פתחו פער מהנשים בתחום הזה, ועל כן מרביתם המוחלט של המדענים והאנשים שגילו את הדברים המשמעותיים ביותר היו גברים. באותה הלוגיקה, אחרי אלפי שנים שהנשים גידלו ילדים והיו רגישות יותר לצרכים של הסובבים אותם (מכיוון שהסובבים אותם היו הילדים שלהם) הם פיתחו יותר את האינטלגנציה הריגשית, ועל כן הם יותר רגישות למה שקורה מסביבן. מה שנחמד הוא, שבעידן שלנו הרמה הבין אנושית (בחברה המערבית לפחות) הגיעה לרמה כזאת שעל מנת להצליח בניהול או פוליטיקה חייבים גם רגש חזק, כי במאה שנים האחרונות הצלחנו סוף כל סוף להבין (בעיקר בזכות שיטות הניהול היפניות) שכאשר אנחנו מרגישים את העובדים שלנו ומתחשבים ברגש שלהם, התפוקה שהם מייצרים לנו היא יותר גבוהה מניהול מטעמי סמכות בלבד, ועל כן כאשר הגישה הזאת נכנסת יותר ויותר לעולם האמיתי, יש יותר ויותר מקום לנשים, כי הזירה הנוכחית מתאימה להם בדיוק כמו לגברים.
בשבילי, אינטלגנציה ריגשית היא אינטלגציה לוגית לחלוטין שמאד דומה לאינטלגנציה האנליטית, רק שההבדל בין שתי האינטילגנציות הן שהריגשית מתנהלת בתת מודע שלנו והאנליטית בעולם המודע. בעקבות זאת, אנחנו לפעמים לא ממש מסוגלים להבין איך הגענו למסקנה מסויימת ואף מכנים זאת בתור "אינטואציה", אבל אני די בטוח שגם האינטואציה היא תוצאה של תהליך לוגי ואנליטי, פשוט אחד שלוקח בחשבון גם את התחושות שהאדם מקבל מהסביבה, תחושות שקצת קשה לנו לפרש בעזרת המודע שלנו, ועל כן אנחנו מסוגלים להבין רק את המסקנות מהן.
בעידן שכולם מנסים להבין מהי מנהיגות ואיך הופכים להיות מנהיג, בעידן שבו יש כל כך הרבה הסברים על איך להיות מנהיג, אני מנסה לסכם הכל בעזרת שתי האינטלגנציות האלו. מנהיג יהיה זה שמסוגל להרגיש מה באמת יהיה המצב הכי טוב לכולם (בכל סיטואציה שהיא), ויש לו את היכולות האנליטיות להוביל את המציאות לההיפך להיות המקום הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
