למרות שתורתו של ויקטור פרנקל ממשיכה את דרכה של הפסיכיאטריה או הפסיכולוגיה, אני רואה בה בתור תורה פילוסופית מהחשובות שקראתי.
ויקטור פרנקל מוכיח (לדעתי) כי אין לנו לבני האנוש משמעות אמיתית בחיים מלבד הבחירה בדרך המוסר, הצדק והטוב.
בעזרת חיי המחנה בשואה הוא מראה לנו מצב קיצוני בו האדם מאבד כמעט את כל הוויתו. את משפחתו, חבריו, רכושו, את זמנו, את השליטה בגורלו, ואף את החיים עצמם. אבל, רק דבר אחד לא יכלו הנאצים לקחת מאותם יהודים והוא את הכבוד הפרטי שלהם, את ההחלטה כיצד הם ימותו. פרנקל מסביר בפשטות שהיו אנשים, למרות שהם בודדים במספרם, שהחליטו לא לתת להשפלות של הנאצים להשפיל אותם, ובזמן שהם עברו את אורך החיים הקשה ביותר הם שמרו על צורת התנהגות מוסרית, לא התלוננו, לא גנבו, אפילו לא כעסו. הם עברו בין הצריפים ועודדו את האנשים המסכנים, הם חלקו את פרוסת הלחם היומית שלהם עם אנשים אחרים, והם מתו בכבוד שאין שני לו. הנאצים אולי לקחו מהם את כל מה שהיה להם אבל הם לא יכלו לקחת מהם את הבחירה הפשוטה של כיצד להתנהג במצבים איומים. פרנקל אף רומז שאותם אנשים שהתנהגו כך קיבלו משמעות רוחנית שמעבר למשמעות שאנשים כמונו שחיים חיים רגילים מסוגלים להבין. למרות כל הכאב והסבל, יותר נכון, דווקא בגלל כל הכאב והסבל, רכשו לעצמם אותם אנשים בודדים משמעות עמוקה ואמיתית, כזאת שאנחנו החיים בעולם שכולו טוב (הכל ייחסי כמובן) מתקשים להשיג או להבין.
קשה לדבר על משמעות כאשר החיים מלאים במשמעויות שווא, משמעויות חברתיות זמניות שמשתנות עם הדורות. למרות זאת, אני משוכנע שלחיים יש את המשמעות האולטימטיבית שלהם, והיא פשוט בחירה בדרך החיים המוסרית. חוסר מוסריות מבחינתי מוגדר כעשיית מעשה שפוגע באחרים או בעצמך, למעט חריג אחד, פגיעה באחרים שנועדה אך ורק על מנת למנוע מהם לפגוע בחפים מפשע. על כן התנהגות מוסרית נשפטת על בסיס הבחירות היום יומיות שלנו. כאשר תמיד יש לנו את הבחירה להישאר מוסריים, כאשר לפעמיים הבחירה הזאת יכולה להוביל אותנו אף למוות, ועל כן יש דבר כזה קדושים מעונים.
פרנקל מראה לנו שהדבר היחידי שאי אפשר לקחת מהאדם זה את חופש המחשבה שלו, והאדם לא צריך יותר מכך על מנת להשיג משמעות נעלה לחיים שלו. נראה לי שבעוד שקל לראות את זה במצבים קיצוניים, קשה ליישם את זה או אפילו לראות את זה במצבים הפשוטים, והרגילים.
בשבילי הרצון לשמור על מוסריות מוחלטת מתחזק מאד עם השנים. עוד לא ברור לי לגמרי מה עומד מאחורי זה אבל זה גם לא משנה. אם כולם ינקטו בדרך המוסר, החיים על פני כדור הארץ יהיו מדהימים. אם כולם פשוט יידבקו באמת, ולא ינסו לסלף את המציאות, החיים יהיו טובים לכולם, לא רק לחלק מאיתנו.
האירוניה היא שאנשים קיצוניים הן מהשמאל והן מהימין, מגדירים מוסר בצורה עקומה לגמרי ואז מוכנים להילחם את מוות בשביל המוסר שלהם. השמאלנים לדוגמא נופלים למלכודת העזרה לחלשים והרצון למנוע מאנשים חסרי יישע להיפגע. מבחינתם מוסר מתגלם כצידוד בחלש וחסר היישע, ולאו דווקא כצידוד במטרות ובעקרונות ארוכי טווח ועל כן לא פעם הם מוכנים לעזור לאנשים שנמצאים בעמדה חלשה למרות שלאותם אנשים חלשים יש את היכולת לעזור לעצמם ולמנוע מאותם אנשיי שמאל להיפגע בטווח הארוך. זאת הסיבה שגם החמאס וגם אל קעיידה צמחו להיות כל כך חזקים. אנשי הימין הקיצוני לעומתם מגדירים את המוסר נכון אך מרשים לעצמם להגדיר חריגים, כלומר בזמן שהם תופסים את המוסריות כשלם, הם מגדירים חריגים שבהם מותר לפגוע, כי הם אינם רואים בהם אנשים אמיתיים. מכיוון שהם שופטים אנשים על בסיס דעות קדומות, ומכלילים קבוצות שלמות כעמלק או בני השטן, הם מאבדים את צדקת דרכם וגם אם הם בוחרים בדרך המוסר בינם לבין עצמם, הם מאבדים את זה בראיית החיים הכוללת שלהם.
את משמעות החיים שפרנקל מדבר אליה יכול כל אדם ואדם לרכוש ללא קשר למעמדו החומרי, ועל כן החומר הוא בעל חשיבות משנית בחיי האדם. כאשר אדם שומר על דרך חיים מוסרית גבוהה הוא מהווה דוגמא אישית לאנשים סביבו, וגם אם זה משפיע במנות קטנות, זה עובר הלאה עם הדורות, ומהווה כזרע למשהו טוב, ולדעתי, משם מקבל האדם את תחושת המשמעות.
בנוסף לזה, יכול אדם לקבל משמעות יותר חזקה כאשר מעשיו משפיעים על מיליוני אנשים, ומפעל חייו מהווה אור לאנשים אחרים. תמיד האמנתי שעל מנת להפוך להיות אדם שכזה עליי להיות עשיר מאד, כי עושר פותח לי את ההזדמנויות להשאיר את חותמי ולהרוויח משמעות נעלה. למרות זאת, כאשר אני בוחן את השמות הגדולים שחייהם שינו את העולם ועל כן המשמעות שלהם היא בשיאה אני מגלה שלחלקם לא היה את החומר אלא רק את הרעיונות. וכך אנשים כמו גנדי, או אינשטיין מהווים מנהיגים לאנשים כמוני למרות שלעולם לא היה להם עושר גדול.
נקודה אחרונה שחשוב לי לדבר עלייה, כי לדעתי היא מעוותת לא פעם על ידי פילוסופיות שונות, בעיקר מזרחיות, היא כי החומר לא מנוגד למוסריות. אדם יכול להיות עשיר מאד ולהנות מחיי החומר אך הוא לא חי חיים לא מוסריים. קרן אוהבת להזכיר לי שהכל בחיים צריך להיות מאוזן. אדם צריך להנות מחיים רוחניים, אך גם צריך להנות מהחומר. אדם צריך להרגיש שהחיים טובים אליו, אך עליו להרגיש גם קצת סבל, כדי שיוכל להעריך יותר כמה החיים טובים עליו. כמו שאני לא מעריך את אותם אנשים עשירים שלא עובדים, ורק חיים חיי הוללות, כך גם אני לא מעריך את אותם נזירים שלא עובדים וחיים חיי רוחניות. אדם חייב לעשות הכל בחייו, וכמו שסבתא שלי אוהבת לומר "אין לחם אין תורה" אדם צריך לעבוד בשביל הלחם שלו, ורק אז לשבת וללמוד בשביל הנפש שלו. אם אדם עובד קשה ולכן עושה המון כסף אני לא רואה בהנאותיו מהחומר שום דבר לא מוסרי, ההיפך הוא נכון, ככל שאדם עובד יותר קשה ואז נהנה מהחומר יותר, אני חושב שדרך חייו היא יותר נכונה ויותר ממלאת מבחינת משמעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
