מאז ומעולם השתמשתי בסלוגנים שעזרו לי לעבור רגעים קשים.
"הכל בראש", "הכל תלוי רק בי", "לא הצלחת כי לא רצית מספיק" ו"הרצל צדק, אם נרצה זאת באמת לא אגדה", עזרו לי לסיים מסעות שלא נגמרו, לקפוץ ממטוסים, וברגעים קריטיים נוספים להפסיק לחשוב ופשוט לבצע.
נראה לי שבימים אלו אני סוף כל סוף מתחיל לקצור את הפירות האמיתיים של דביקה באותם סלוגנים, פירות שמתאפיינים כצעד משמעותי בהתבגרות הנפשית שלי. אני חושב שכל אדם עובר את השלב הזה שאני עובר, אך מרבית האנשים עוברים אותו בשלב יותר מוקדם בחייהם. השלב שאני מדבר עליו הוא נקודת ההכרעה, הנקודה בה האדם מגדיר לעצמו מה זאת נאיביות ומה לא, הנקודה בה האדם מחליט האם הוא באמת מאמין שהכל בראש, ושכל מה שהוא רוצה הוא אפשרי, או האם הוא רק אומר את זה לעצמו והמציאות היא שהוא צריך לרצות את מה שאפשרי.
אני חושב שמרבית האנשים בוחרים במה שלהם נראה הפתרון הרציונלי והוא להאמין שהעולם הוא דבר אקראי או דבר ששייך לכח עליון, הוא פועל ללא קשר לרצונות שלנו, ולא משנה כמה נשכנע את עצמנו שאנחנו יכולים, קיים סיכויי שאנחנו לא, ובזה נגמר הסיפור. אני מבחינתי, בוחר את האפשרות השנייה, ואחרי עשרים ותשע שנים מסכם לעצמי שהחיים שלי באמת מתרחשים בתוך הראש שלי בלבד. ההשלכות של כך הן שהבנתי שאני הבורא של הייקום שלי, ובצורה יותר פרקטית, שהמחשבות שלי בהווה מעוררות בי רגש שיוצר את העתיד שלי.
כל מי שאנחנו היום הוא סיכום של הדברים שחשבנו עליהם בעבר. אם אנחנו לא מרוצים מהחיים העכשוויים שלנו, זה נובע מכך שחשבנו בעבר על דברים שלילים, מה שעורר בנו רגשות שליליים שהזמינו יותר קושי לחיים שלנו ונתנו לנו יותר סיבות לא להיות מרוצים מהחיים שלנו. על אותו עקרון בדיוק, אני מרשה לעצמי לסכם שבעתיד אנחנו נהייה בדיוק מה שאנחנו מרגישים כרגע. אם אנחנו מאושרים כרגע, וחושבים בעיקר על דברים טובים, אנחנו בוראים עתיד מאושר. זאת הסיבה שלאופטימים שבנו יש סיבה טובה להיות אופטימיים. המחשבות שלהם על העתיד הטוב שלהם, מעורר בהם את רגשות השימחה שיובילו אותם, בסופו של דבר, אל אותם רגעים של אושר עתידי.
חלק מהאנשים שקוראים את הפוסט הזה וודאי משוכנעים, שהנאיביות הצליחה סופית להשתלט עלי. הייתי שמח להוכיח לכולם כי המסקנות שרשמתי עליהן בקטע הזה הן נכונות, אבל הבעיה היא שכל אחד יכול להוכיח את זה רק לעצמו. הדרך היחידה להוכיח את זה לעצמך היא על ידי האמונה בזה, ומכיוון שבעצם צריך להתחיל מהסוף, מרבית האנשים אשר משתמשים בשכל הישר, יתקשו לעשות זאת. הסיבה שאני החלטתי לנסות, היא בעקבות ההבנה שכל מי שאני היום באמת נברא על ידי המחשבות שלי בזמן זה או אחר, וכי הבנתי שאם התאורייה הזאת נכונה, אני אוכל להשתמש בה על מנת לשלוט בחיים שלי. מכיוון שיש לי הרבה להרוויח ומעט להפסיד, החלטתי שהדבר הרציונלי יהיה לבדוק אם זה נכון או לא, ועל מנת לבדוק את זה עליי להסיר את המחסומים ולהאמין בזה. בחודשיים האחרונים עבדתי קשה על עצמי על מנת להגיע למצב של אמונה, ואני שמח לכתוב שאני חושב שהצלחתי, החיים תלויים בדמיון שלנו בלבד, אני מאמין בכך בלב שלם.
בכל מקרה, את כל הפילוסופיה הנחמדה הזאת אני מרשה לעצמי לסכם במשפט אחד, סלוגן אחד שמחליף את כל הסלוגנים שאי פעם האמנתי בהם:
הדבר היחידי שקשה בחיים האלו, הוא להאמין שהכל קל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
