היקום על פי עוז

בסוף השבוע האחרון נסענו ארבע שעות צפונה למקום שנקרא יוסמטי פארק. שהגענו למקום השכרנו ביקתה ביער, ולמשך ארבעה ימים חיינו בחלום.

לפעמים אני חושב שככה אני פשוט צריך לחיות, אני באמת לא צריך יותר, אם יש לי את קרן, את ג'ימבו וביקתה שממוקמת באחד המקומות היפים בעולם, למה שמישהו יהיה צריך יותר מזה? החיים בביקתה היו נהדרים, כל בוקר התעוררתי בשעה 7:30 יצאתי החוצה להרגיש את  הקור והשקט של היער, הכנסתי לביקתה עצי הסקה והדלקתי אש באח, חיכיתי שהביקתה תיתחמם, הרתחתי מים והערתי את קרן. 

אחרי ארוחת בוקר, יצאנו לטייל באזור, ביום הראשון הלכנו לראות את עצי הסקוייה הענקיים שנמצאים בפארק, העצים האלו נחשבים לאחד הייצורים הגדולים ביותר בכדור הארץ:

ביום השני עשינו טיול של 17 ק"מ, שהמסלול מקיף אגם יפייפה: (על הרכס בצד שמאל של התמונה אפשר לראות קו של עצים, זה המסלול):

ביום השלישי עשינו את הטיול המרכזי של הפארק, את עמק יוסימטי, הנה העמק מנקודת תצפית:

למשך חמש שעות פשוט הסתובבנו בעמק הזה, שכרנו אופניים והקפנו את מרביתו, הנופים היו עוצרי נשימה. מכיוון שאנחנו בסתיו, וחלק מהמפלים או האגמים כבר התייבשו, לא יכולנו לראות את האטרקציות העיקריות של הפארק, כמו את המפל הגדול ביותר בצפון אמריקה, מצד שני, בגלל הצבעים של הסתיו, ובגלל שלא חסר מים בפארק הזה, זה לא היה חסר לנו:

ביום האחרון, בדרך חזרה הבייתה, עצרנו לעשות פיקניק באחד האגמים באזור:

לביקתה חזרנו בכל ערב לקראת השעה 19:00, הכנו לעצמנו ארוחת ערב, משהו חם לשתות, ישבנו קצת במרפסת כדי לספוג את דקות האור האחרונות של היער, ואז נשפכנו על הספות מול האח, היה מדהים.

כבר החלטנו שאנחנו חוזרים לשם באביב. בינתיים אנחנו כבר מתחילים לחשוב על המקום הבא, נראה לי שזה יהיה מדבר, מדבר עם מלא קקטוסים, נתחיל לעבוד על זה.