כן, אני מאמין בגורל, אבל מאמין שיש לנו את הבחירה כמה מהגורל אנחנו מעוניינים להגשים. בסופו של דבר יש לנו שתי אופציות, לממש את השליחות שלנו ובהתאם להיות מאושרים, או לברוח מהשליחות שלנו ולהיות אומללים.
מה השליחות שלי? אין לי מושג, במקרה שלי היא תיתגלה לי רק בהמשך הדרך. כרגע הדבר היחידי שאני צריך לדעת הוא שקיים גורל שמטרתי היחידה היא לממש אותו, והדרך לממש אותו היא לשחק את משחק "סימני הדרך" שאני חי בו. אני חייב להמשיך ללכת, אני חייב להמשיך להתחזק, ברגע שאני אהיה מוכן, אני אבחין בסימן הדרך הבא שכבר נמצא בכל דבר שקורה סביבי, וככל שאני אבין את המשפט האחרון טוב יותר, אני אראה ברור יותר ואתקדם מהר יותר.
החוקים של המשחק הזה הם מאד פשוטים, אבל קשה להבין אותם. הדבר הראשון שכל אדם צריך לעשות הוא להתבונן סביבו ולהעריך כל דבר שיש לו. לא משנה מה אנחנו רואים סביבנו, אם זה שם זה ראוי הערכה. רק ברגע שאדם מוקיר תודה לדברים שיש לו בשלב שבו הוא נמצא הוא מוכן לקבל דברים נוספים ולהמשיך לשלב הבא.
הדבר השני שכל אדם צריך לעשות הוא להתבונן סביב ולראות מי הם האנשים שנמצאים בחיים שלו. האנשים סביבנו נמצאים בחיים שלנו אך ורק בשביל שאנחנו נוכל להבין היכן אנחנו נמצאים, הם המראות שלנו, ומטרתם העיקרית היא להבהיר לנו מה אנחנו צריכים בשביל להמשיך ולהתקדם. צריך להבין מה אנחנו אוהבים ולא אוהבים אצל האנשים שסביבנו ואז להפנים שאותם הדברים הם בעצם הדברים שאנחנו אוהבים ולא אוהבים בעצמנו. אנחנו צריכים את זה על מנת להבין את עצמנו ואת היכולות שלנו, ברגע שנקבל אותם יופיע סימן הדרך הבא.
אין גבולות לדברים שאנחנו יכולים לעשות, זה לא רק משפט שגורם לנו להרגיש טוב ולתמרץ אותנו, זה גורם לנו להרגיש טוב כי זאת היא האמת.
יש רק דבר אחד שאנחנו צריכים באמת על מנת להצליח במשחק הזה. אמונה, כל דבר אחר שאפשר לחשוב עליו אפשר למצוא לו תחליף אבל אמונה היא נקודת ההתחלה, והיא הבסיס שעליו אנחנו בונים הכל. אמונה במה? ביכולות האינסופיות של עצמנו, ובאלוהים שאנחנו חלק ממנו.
אם הייתי קורא את הפוסט הזה לפני שנה בדיוק לא הייתי מגיע עד לפה, לא היו לי את הכלים להבין על מה הוא מדבר, והייתי רואה את הכל כאוסף של שטויות. למזלי ועל כך אני מוקיר תודה, השנה האחרונה הייתה קפיצה של מספר שלבים משמעותיים מאד במסע שלי, הבלוג הזה היווה חלק מכך, ומשך אלי אנשים שאני והם יודעים שאנחנו עוזרים אחד לשני ונמצאים בשלב דומה במסעות השונים שלנו, זאת הזדמנות נהדרת לומר לכם תודה.
החיים הם המשחק הכי מדהים שאי פעם נשחק, וברגע שאדם מבין את זה, ואת אינסוף האפשרויות העומדות בפניו, הוא לא יכול שלא להרגיש את תחושת הפליאה האולטימטיבית. אני עוד לא שם אמנם, אבל ההתעסקות בנושא הזה העניקה לי מספר רגעים של תחושה אלוהית, רגעים שבהם הרגשתי שכל דבר שקורה בעולם הזה קורה בגלל שאני רציתי שהוא ייקרה.
בעקבות זאת גם הבנתי כי כל אותם אנשים מפורסמים שהדתות השונות סוגדות, אנשים כמו אברהם, משה, בודהה, ישו, ומוחמד, הם אנשים שהצליחו להגיע לאותה תחושת שליחות אלוהית ברמה הגבוהה ביותר. הם לא היו השליחים של אלוהים, או הבנים שלו, הם היו בדיוק כמו כולנו, חלק ממנו, רק חלק שהגיע למודעות אמיתית לגבי היכולות האמיתיות שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
