היקום על פי עוז

בגיל 14 נסעתי לכנס המדריכים של תנועת מכבי צעיר. זאת הייתה השנה הראשונה שלי בתור בוגר קורס המדריכים בתנועה, ולמרות שהסיבה היחידה שהלכתי הייתה להכיר אנשים חדשים, התלהבתי לגלות שבכנס הזה יתבצעו בחירות לרשות התנועה, ומכל שכבה של בוגרים ייבחרו שני נציגים.

בלי לחשוב פעמיים הגשתי את המועמדות שלי לראשות שכבת הגיל שלי. מה ידעתי על התפקיד, או על הדרישות שלו, כלום. אבל זה לא הפריע לי, חשבתי לעצמי שאם יש בחירות לזה, זה בוודאי משהו מעניין.

שעתיים אחר כך, אספו את מאות הילדים לאולם גדול, ובעוד אני יושב לי ומדבר עם מספר חברים, פתאום שמעתי את המנחה אומר, "ועכשיו נשמע את המועמדים והנאומים שהם הכינו, נתחיל עם עוז".

משום מה כל האולם השתתק, או לפחות כך נדמה לי, נעמדתי והרגשתי שמאות עיניים נועצים בי את מבטם. הבנתי שיש לי עשר שניות להכין נאום, על נושא שאין לי מושג מה הוא, על בחירות שאין לי מושג מה באמת תפקיד.

עליתי על הבמה, והבטתי באולם המלא, הגוף שלי רעד, או לפחות רעד מבפנים. לא הדבר הכי סימפטי לעשות את ההופעה הציבורית הראשונה שלך, ללא שום הכנות מקדימות, מול אולם מלא, ולדבר על נושא שאין לך ממש מושג מהו.

הרמתי את העינים וסקרתי את הקהל, התקרבתי על הרמקול ואמרתי "שלום שמי עוז, אני כאן בשביל לשנות ולשנות, תודה רבה".

מאיפה זה הגיע? לא יודע, אני מוכן להישבע שעד שפתחתי את הפה לא היה לי מושג מה ייצא ממנו. היה שקט, חלק מחו כפיים חלק אחר לא ממש הבין מה קורה, אני מיהרתי לרדת מהבמה ולהתנהג בטבעיות, כאילו זה מה שהיה מתוכנן מראש, כאילו אין באמת צורך להכביד במילים, גם ככה זה הרי לא מעניין אף אחד, עכשיו תחליטו אתם אם אתם בוחרים בי או לא.

כמה אנשים הצביעו לי? אף פעם לא בדקתי, למעשה אני אפילו לא זוכר אם הצבעתי, אחרי ששמעתי את הנאומים של האחרים והבנתי מה התפקיד דורש, הבנתי שזה לא רעיון טוב בשבילי להיבחר ושמחתי, הבנתי שהנאום שלי שירת בדיוק את המטרה האמיתית שלו, לוודא שאף אחד לא בוחר בי, קיבלתי חוויה מיוחדת ולמדתי לקח חשוב על לא לחשוב פעמיים.

למה אני נזכר בכל הדברים האלו, כי אני חושב על שינויים בזמן האחרון, הבנתי שלא צריך לשנות שום דבר, צריך ליצור דברים חדשים שישנו את המצב.  והבנתי שכמו כל דבר אחר אפשר למצוא בעולם הפיסי הדמייה לאיך לשנות דברים בעולם הפנימי.

לדוגמא, כאשר מישהו רוצה להדליק מדורה, או אש באח, הוא חייב לעשות את זה חכם. עץ הוא דבר דליק, זה נכון, אבל אם מישהו ינסה להצית בול עץ על ידי מצית, או גפרור, מרבית הסיכויים שהוא ייתאכזב. הסיבה לכך היא שעץ הוא דבר דליק בטמפטרטורה הנכונה, והטמפ' הזאת היא הרבה יותר גבוהה מטמפ' החדר. במקום להשקיע את הזמן בלהדליק את העץ, צריך להשקיע את הזמן בלחמם את הסביבה של העץ לטמפ' גבוהה, וכאשר נעשה את זה, כבר לא נצטרך להדליק את העץ כי הוא יידלק מעצמו. אנחנו עושים את זה על ידי ייצירת גחלים, שריפה של עשבים יבשים, או חתיכות עץ קטנות יחסית.  זה החום שמדליק את העץ, התפקיד שלנו הוא רק לדאוג לחום.

אותו דבר בדיוק עם שינויים, אם אדם רוצה לשנות דבר מסויים בחייו הוא תחילה צריך לשנות את הסביבה שלו, ולהביא אותה לטמפרטורת השינויי הנכונה. איך זה בא לידי ביטויי? על ידי עשייה של כל הדברים שניתן לעשות היום, היום. צריך לדאוג שהכל נקי ומסודר, שאין דברים פתוחים שנדחים למחר, שאין "מעגלים פתוחים". ברגע שעושים את כל מה שהיה צריך להיעשות,  האנרגיה מסביב מתחממת ומשתנה, והשינויי שהאדם רוצה קורה מעצמו, כל כך פשוט. בחיים האלו כל מה שצריך לעשות הוא פשוט לקחת, כל מה שאנחנו רוצים מונח לנו מתחת לאף.