מבלי להיכנס לפרטים הידועים כבר לכולם, הנה תקציר אירועי יום שישי בכיכר ציון בירושלים: קטטה פרצה בין קבוצת יהודים וערבים על רקע לא ברור, ואחד הערבים נפצע קשה ופונה לביה"ח. נכון לכתיבת שורות אלה הוא התעורר מהתרדמת בה היה שרוי במהלך סוף השבוע ואינו זוכר דבר מהאירועים המתוארים.

מזה זמן רב הציק לתקשורת הישראלית הלינץ' ברמאללה, בו (עבור אלה שזכרונם הועם עם השנים) המון פלסטיני התעלל ורצח שני חיילי מילואים, יוסי אברהמי וואדים נורז'יץ, שנכנסו בטעות לרמאללה. גופותיהם נשרפו, נקשרו לרכבים ונגררו על פני הכבישים, ונקרעו לגזרים בעוד צוות צילום איטלקי תיעד את כל האירוע מבלי להתערב בנעשה. מה שמציק לתקשורת הישראלית היא לא הברבריות הפרימיטיבית והאכזריות חסרת האבחנה והמשתוללת בה ריטשו וחיללו את גופותיהם של השניים אחרי שהללו נרצחו, חלילה, אלא היעדר האפשרות להעמיד דוגמה מקבילה משלנו למאורע שתוכיח כי גם אנחנו שטופי שנאה וחדורי איבה כלפי הציבור הערבי.

והנה, כמו מתנה משמיים, נחת על ראשם של המקישים-במקלדת המקרה ביום שישי. בתחילת הסיקור עוד היה מדובר ב-"קטטה", או "תגרה", כפי שהופיעה בגוף הטקסט. הצדדים היו צעירים יהודים וערבים (או, אם תרצו - "צעירים יהודים וצעירים צעירים") שמסיבה כלשהי 'הלכו מכות', על פי עדותם של עדי ראייה. עדכונים נוספים לא איחרו לבוא, והכותרות בהתאם: "עדות מה"לינץ'" - יהודים קיללו ערבים ותקפו". מאיפה הגיע אותו "לינץ'", אתם בטח שואלים? ובכן, מעדותו של חבר של אותו נער ערבי שהיה נוכח במקום (אבל כנראה לא ראה לנכון לגשת למשטרה בשום שלב). על פי העדות הצבעונית ומעוררת החמלה, מדובר בכמה ערבים שבחרו להסתובב בעיר להנאתם ו-"לקנות בגדים לחג" או אולי לאמץ כמה גורי כלבים עזובים, כשלפתע המון יהודי זועם תקף אותם והחל לרדוף אחריהם, עד שתפס את הנער המאושפז כעת, הכה אותו נמרצות והתפנה ללכת לרדוף אחרי ערבים תמימים אחרים, כך אני משער. אביו של הנער המאושפז מתאר את בנו במילים הבאות: "אני מכיר את הבן שלי טוב מאוד, הוא אדם שקט שלא עושה בעיות", תיאור שמזכיר מאוד את האופן בו תיאר אביו של ג'מיל עדס את בנו, שיחד עם שני חברים קיים לינץ' לתפארת באריק קרפ ז"ל בקיץ 2009.

הלילה חלף והבוקר בא. בכותרת הטרייה נעלמו המרכאות מהמילה "לינץ'": "החשוד בלינץ' בירושלים: "עצרו אותי סתם בשבת"". בכותרת המשנה החשוד אשם רק בתקיפה הגרומת חבלה חמורה, אבל למה להתעסק בסמנטיקה. אמו של הנער "מנסה לשחזר את מה שהוביל לאירוע", באמצעות בנה ש-"לא זוכר כלום. כל מה שאני זוכר זה שהייתי בחברון והתעוררתי בבית חולים", בהצלחה מרובה, יש לציין: " בני יצא עם חבריו לקנות בגדים לחג, וברגע שהגיעו למקום האירוע התנפלו עליו יהודים גזעניים ללא שום סיבה". ניר ברקת, ראש העיר, משחרר הצהרה ריקה מתוכן על כך ששני הצדדים חייבים לשמור על איפוק, והוא מגנה כל סוג של אלימות.

הדגש צריך להיות על השימוש הגרוע מאוד בביטוי הנפוץ 'לינץ'' - לינץ' מתאר מצב בו אדם נרצח על ידי המון זועם, בנסיבות מסויימות. לדוגמה: הלינץ' באמנון פומרנץ, הלינץ' ביעקב ניסברוד, הלינץ' בעדן נתן זאדה, הלינץ' השבועי של גדודי חללי אל-אקצא במשת"פים ומשת"פים-לכאורה בסיום תפילות יום השישי. אלו מעשי לינץ'. אלו ביטוי השנאה הפיזיים של המון אחוז אמוק המוטמעת כה חזק ששעות רבות אחרי האירוע לא ניתן אפילו להתקרב אל הגופה. כשצעיר ערבי מקבל קרש בראש במהלך קטטה המונית בין יהודים לערבים ונשאר חי כדי לספר על כך ל-Ynet - לא מדובר בלינץ'.

אבל, למרבה האירוניה, הצמאים לחדשות על לינץ' יקבלו את המצופה, אם רק יטרחו לפשפש מעט ב-underline. נעשה פה לינץ', בהחלט. לינץ' של חבורת עיתונאים זחוחים בשמו הטוב של העם היהודי, שסבל מהאלימות הערבית הנשפכת עליו מאות שנים מבלי לרדת לרמה שלהם. תודה לכם, Ynet. עכשיו אנחנו גרועים כמוהם?