INFERNAL ETERNITY

לקח לי יומיים לכתוב את זה.....

[קודם כל זה אמנם ביום איחור, אבל רק אתמול חזרתי אז כבששששששששששששששש מזל טובבב :)))))))))))))) ]

אז מאיפה חזרתי? איפה הייתי? לאן נעלמתי? אז ככה.

אמנם אני גרה בחור והכל, ולהבדיל מ- 99% מבתי הספר בארץ, בטיולים שנתיים, אנחנו לא ישנים במלונות ואכסניות, ולא הולכים לאטרקציות ולא הולכים קילומטר וחצי... אז כמובן שאנחנו לפחות מצפים לטייל בחור ירוק ולא בחור שעה וחצי מפה, או ליתר דיוק בין 2 חורים, שיש להם בערך רק שם בעברית...המכתשים.

בהתחלה לא רציתי לצאת, המקום מעפן, והסתבר שאף אחד אחר לא באמת רצה לצאת עד שהתחילו לאיים שזה מערער את האופציה לצאת לפולין ושנצטרך להגיע לבצפר ולעשות עבודה וכאלה.

בסוף הרוב יצאו, כמובן, זהו טיול י',יא',יב'... ציפיתי לטיול הכי גרוע עד כה, ללא ספק.

בכללי, זה טיול 5 ימים, ראשון בבוקר עד חמישי אחרי הצהריים, 60 ק"מ (בלי אוטובוס באמצע), מהמכתש הגדול, למכתש הקטן, עלייה על מצלעות המכתש, ירידה פנימה, חציית המכתש, והמשך הדרך לכיוון דרום מזרח.

אז ככה:

היום הראשון -

היינו אמורים להיות בתחנה בשעה שבע ורבע בבוקר. התעוררתי ובניתי על להכין ת'סנדוויצ'ים ולאכול ככה בשש וחצי-רבע לשבע ככה שאספיק בדיוק להגיע. כשברבע לשבע אני רואה שהאוטובוס כבר שם........ נתנו לי להכין מהר סנדוויצ'ים, אחד לאכול ואחד לדרך ככה, וסלמת'. נסענו למנחת, שם התאספנו כולם.

גיליתי ששכחתי דבר חיוני ביותר - נייר טואלט. מהר רצתי למשרד שמה, ושאלתי אם אני יכולה לקחת גליל, וברוב נדיבות תרמו לי אחד.

מהמב"ר שלנו הגיעו רק איזה 4 תלמידים XD ... עובדה משעשעת.

אפרת דואגת להכריז שוב ( XD ) כי יש לנו הזדמנות אחרונה להוציא שתייה, כי יש איסור מוחלט להביא אלכוהול (וזה מה שיגרום לכולם להוציא..............) . 

העמסנו ציוד על המחולה ומשם נסענו, נסיעה קצרה להפליא, שעה וחצי-שעתיים, להבדיל מבדרך כלל, איזה 6 שעות נסיעה. עצרנו בארומה בדרך. אף אחד לא הביא כסף, כי אף אחד לא חשב שיהיה לנו קרבה לציוויליזציה בכלל, השאלתי מהמחנכת שלי 20 ש"ח לקנות לי ת'מעדן בריאות הזה שמוכרים שם. מאז שמור נתנה לי לטעום את זה אני קונה את זה כל הזמן, זה ממש שולט, למרות שכל מה שמוכרים שמה זה סטייל. אבל הם יקרנים לגמרי. טוב אפשר להבין, הם תקועים באמצע שומקום, מי שרוצה- משלם. כל היתר מנסים לגרד כסף מאנשים שאולי במקרה הביאו, איזה תופעה ישראלית- קונים כי אפשר, הרי אף אחד לא היה מתלונן אם לא היינו עוצרים שם. ישראלים שכמותנו ><

הגענו לחור בו מתחילים ת'טיול, והתחלנו לצעוד. לא זכור לי יום מאתגר מידי, הלכנו לפי דעתי 10-11 ק"מ. הייתה עלייה לא קלה אמנם אבל לא משהו שיעצור אותנו :)

היו גם מים בדרך, גב, שיכולנו להיכנס, ככ רציתי !! אבל הבגד-ים שלי היה בתיק הגדול...... בסוף נכנעתי לדחף ונכנסתי עם חזייה ותחתונים >< .. המים היו ממש קרים, אבל היה ככ שווה את זה כי אחרי זה היה ככ חם, וזה ככ עזר. ניסו לשכנע אותי לא להכנס כי זה מטונף והיה לי קר ורטוב כל הטיול אבל אני ככ שמחתי שנכנסתי.

היינו באותן הקבוצות שחילקו אותנו לשיעורי פולין. המדריך היה ממש אחלה. הוא צייר לאחד על החולצה, את המסלול ואת חידת אבנר, מישהו אבנר, נמצא בכל מקום, מה שהוא- מתחרז עם שמו והוא נראה פשוט כמו סמיילי...

באותו יום גם למדנו למה למפל קוראים מפל, ואם שואלים אתכם, תענו משה-פרי-לווינסון. עשינו פירמידה של 4 קומות, ואני הייתי למעלה ^.^

אפרת רצתה לתת שם לקבוצה, איכשו' הם הגיעו לסיירת גפילטע >< WTF. חפיף.

ממש לקראת סוף המסלול, איזה קילומטר שניים מהחניון, היה גם גב שאפשר היה להיכנס אליו, אז כבר נכנסתי בלי לחשוב פעמיים. המדריך אמר לנו שיש משקפיים של 1,300 ש"ח שנפלו לחברה שלו לפני שבועיים שלושה שם, והראה לנו איפה, ואמר שהם לא הצליחו למצוא... (זה איזה עומק 2 וחצי מטר, בטמפרטורה של בערך 6 מעלות), לא התאמצתי לחפש את זה, זה בטח נעלם בקרקע השחורה והבוצית ואם הם לא מצאו, וגם חברה מהבצפר ניסו ולא הצליחו, זה כנראה כבר נבלע או משו... או זז מהנקודה ההיא. אחד מי"ב, שידוע בהיותו סוס קפץ ולהבדיל מאירים לא יצא לנשום, אלא ישר צלל וחזר אחרי כמה שניות עם משקפי שמש סטייל.

באותו גב הבנים עשו תחרויות שהמדריך יזם עם זוג אבובונים כאלה של טום וג'רי XD

ככה בחמש וחצי בערך, הגענו בסופו של דבר לחניון לילה. למזלנו, הקבוצה שלנו לא הגיע ראשונה, ככה שאת התיק שלי מצאתי מהר מאוד ולא נאבקתי לחפש במחולה.

הקמתי ת'אוהל לפני שהחשיך, גיליתי שבטעות לא לקחתי את האוהל 4 שלי, אלא את האוהל בגודל שקית ליחיד ><

זה היה האוהל הכי קטן במחנה חחח. החניון היה מעולה בכל מקרה שטח פתוח לגמרי שבכדי להשתין אפשר בלילה ללכת 20 מטר, איפה שהוא מהמשאית לא מגיע, ואף אחד לא רואה אותך. ביום יש את השיחים 50 מטר משם...

בע, לבנים כמובן יש יתרון של ללכת מטר וחצי, אבל לא משנה \:

ארוחת ערב היה נקניקיות שאני לא אוכלת כמנה עיקרית וספגטי בולונז שאני גם לא אוכלת, (ספגטי), אז אכלתי ממנת הצימחוניים, שניצל תירס.

הפנס, משו קרה לו, אמיר השאיל את הפנס הספיר שלו לכל הטיול ! הציל אותי כל-כך!! :))

עשינו מדורה ונשארנו שם המון זמן, כמה שעות.... מבערך שבע עד חצות, חופשי. שרנו שירים וכאלה ><

אז הלכנו לישון, הייתי במעגל של אוהלים המכילים טסטוסטרון, אני לא יודעת להסביר, אבל לא משנה >< אחלה חברה' שהיה מקום לשקית שלי ביניהם.

המ, לפני שהלכתי לישון הייתי חייבת להוציא אגב פרץ אנרגיה מטורף ויצאתי לריצה קצרה.

היום השני -

קמתי והיה שקט ואור בוקר בתהליך הפצעה, צידי האוהל רטובים, ולא לא ירד גשם, זה היה טל... היה שקט מידי, לא יכול להיות שהם אוכלים ככ בשקט. יש השקמה ב-6... המממ, אני מסתכלת בפלא ומגלה שהשעה רק עשרים ל-5.... חשבתי להתחיל להתארגן, אבל ויתרתי, כמה זמן כבר צריך. המשכתי לישון והתעוררתי שוב בזמן ההשכמה, היו צלילים מוכרים חוץ מתחילת הדיבורים של הבצפר, הייתה מוסיקה שאני ככ אוהבת, אותה מוסיקה אירית קלטית שיש לי בדיסק....... איזה כיף להתעורר לזה!!! :))) ואז מתחילים עם המגאפון, בוקר טוב, לארגן ת'אוהלים, לשים ציוד במחולה, יש פינת קפה\תה וקורנפלקס, עוד מעט ארוחת בוקר בלה בלה בלה... ארוחת בוקר הייתה לחם וממרחים וכאלה, ותפוחים ותפוזים נמ.

ניסיתי להסתרק. לקח לי איזה 20 דקות. אי אפשר רק להתחיל. הסכמתי לא להסתרק כל הטיול. מה שיהיה יהיה.

התחלנו את הדרך באותו הגב שהיינו אתמול בסוף, ונכנסתי (והפעם עם בגד ים ).

לא זכור לי אם היה או לא היה קבוצת אתגר ביום הזה, כי גם הוא לא היה כזה מאתגר, למרות שהלכנו כמה קילומטרים יותר מאתמול... נמ, החניון היה הרבה פחות טוב, היה צריך ללכת איזה מאתיים מטר להשתין, אבל לא משנה, גם היום הוקרבה חולצה של מישהו בשביל המחשה.

בארוחת ערב היו קציצות של ספק דג ספק בשר, לא היינו בררנים מידי אחרי כל המאמץ, אבל ה סיגרים של התפוחי אדמה המשולשים היו יותר טובים, למרות שהיה בזה יותר שמן מבערך כל דבר אחר בע.

באותו ערב לימד אותו בחור שהוציא ת'משפיים משחק משעשע, כשישבנו מסביב למדורה. זורקים אבן לכיוון מישהו  ואומרים שם של מישהו אחר. זה שזרקו לו צריך לזרוק למי שאמרנו ולומר שם של מישהו אחר זה שלעברו נזרק צריך לזרוק לזה שנאמר ולומר שם של מישהו אחר וכו'. זה נראה מסובך בחמש דקות הראשונות. ואז עולים לרמה 2, ואז זה מתחיל שעשע. האבנים נלקחות מהמדורה. אבנים רותחות. >< חחחחחחח תנסו את זה, אין טעם שאספר לכם על זה. השלב אחרי אמור להיות עם גחלים, אבל ויתרנו על זה חחח, גם ככה נכוונו. זה היה היום שמור הצטרפה בכל זאת. לפי דעתי. יש לי קצת ערבוב בין הימים והאירועים בהם, הכל היה נחמד פשוט.

לפי דעתי זה היה היום שויקטור הכין את הסיידר תפוחים. תפוחים, סוכר וקינמון במים.. נמנמ אחד הטובים. כמו הרעיון הגאוני של ירדן עם המרשמלו עם הביסקוויטים ואולי גם שוקולד בנייר כסף באש ^____^

ישנתי עם השקית עם אותם חברה'. שוב איליה עזר לי עם הקמת האוהל, שחכתי להזכיר שהוא היה נאמן בעזרה בהקמת ופירוק האוהל שלי כל הטיול.. ^^'

נ.ב. מישוב אחד הביאו פיצות. אבל כבר היה מאוחר, מידי הייתי שבעה.

היום השלישי -

היום קמנו למוסיקה... אהמ, איך לומר, פחות משעשעת... מאין אופרה רוסית או WHATSOEVER...

היום בהחלט התחלקנו לקבוצה רגילה וקבוצת אתגר. אני כל-כך כל-כך שמחה שהלכתי לאתגר!!!!! למרות שזה היה היום היחיד בלי גב שניתן להתרחץ בו (מבלי לגדל זנב וכאלה מבריכות הפוספטים, ולזרוח מהזרחן שבהם), זה היום שהיה הכי כיף. הקבוצה הרגילה הלכה 15 ק"מ כי הם הקיפו את המכתש. התחלנו כולנו בעלייה וירדנו לראות את מה שהמדריך קרה לו יער, שהיו שם באמת הרבה מאוד עצים ושיחים לעומת מה שמצפים מאזור כזה, עצרו לעשות מעגל כוח, חחח עוד משחק אלים >< . נתקלנו בשומר שהלך לאיבוד חחח. קבוצת האתגר הלכו 14 ק"מ, כי הלכנו דרך המצלעות, יענו לא הקפנו ת'מכתש. הרוב הגדול מאוד של הטיול היה בעלייה. עלייה מטורפת לגמרי. טיפס טיפוס, בסלע שממש כיף לטפס בו, כולנו כמו ספיידרמנים טיפסנו לנו, היה ממש ממש כיף........ בהחלט מאתגר. אחרי זה המשכנו בעלייה לא בסלע ככ כייפי. אגב קיבלנו מתנה באותו היום- יום מעונן לגמרי, ככה שהשמש לא היוותה מכשול רלוונטי. היינו מתים בדרך אם כן.

מתי שהתחלנו לטפס בחלק שהוא לא סלע כיפי, היה ממש ממש קשה, קשה כל-כך שהרגשתי שהרגליים שלי ממש עומדות להתפוצץ מרוב חומצות חלב, שבקושי הצלחתי להזיז אותן, חשבתי אני אתעורר למחרת בלי יכולת תזוזה ושיצטרכו לגרור אותי מהאוהל. היה באמת מאוד מאתגר, כשלקראת הפסגה החל לרדת הגשם הגואל. כשהגענו לפסגה, אמנם כמו בכל פסגה שהיינו עד כה, אין טיפת צל, אבל היו הרבה טיפות גשם. היה ממש כיף. המשכנו ללכת וללכת וללכת...הלכנו לתצפת מלמעלה על המכתש הקטן... הה באמת יפה. חזרנו, והתחלנו לרדת פנימה.

אז אם אתם חושבים שירידה זה יותר טוב מעלייה יש לכם טעות. ירידה זה הרבה יותר קשה וצריך להפעיל הרבה יותר כוח, לעצור את עצמך כל פעם כנגד התאוצה, זה דופק ת'ברכיים. ירדנו לתוך המכתש, ירידה גם לא קלה, וסיפרו לנו שילדה פעם מתה בו  . המממ הגענו לנקודה מסוימת, והוא בטעות פלט מי הוא אבנר. ובכן אבנר, אם לא עליתם על זה עד כה, הוא גרגר... אבנר הגרגר ^^ ..... באותה נקודה בכל אופן שמה שיחררו אותנו כל דקה אחד, כדי שנלך את ה 5 ק"מ האלה לבד, כל אחד באיזה דרך הוא בוחר. הקציבו לנו שעתיים, שזה פול זמן. אותי שיחררו ראשונה. לא ניצלתי את השעתיים כדי לחפור, המכתש מספיק גדול >< . עשיתי את רובו בריצה, זה היה באמת אחד הדברים הכיפים הטיול. לבד ככה, במכתש. לאיבוד שם אי אפשר ללכת. רואים את היציאה בערך מכל מקום. היו שם אבנים בכל הצבעים ממש... הגעתי מוקדם למחנה.

כל אלו שלא היו באתגר לא נהנו במסלול, אמרו שאין מצב שהמסלול שלנו היה יותר קשה, ושלקחו אותם לסיבובים מיותרים בתוך ה"יער", ופה ושם... נראה לי ההבדל העיקרי בין קבוצת האתגר לרגיל זה האנשים, המתלוננים וההרפתקנים ^__^ נמנמ. בלי להעליב.

נייט נפל לבריכת פוספטים ולא הצליח לצאת, היחיד שהלך בדרך המסומנת אכל אותה, החברה' הרעים חשבו לצבוע אותו בלורד ירוק שיחשוב שזה מהבריכה אבל נזפתי בהם שזה יישאר לו לפחות שבוע.

במזל, הדאגות לגבי גשם בלילה נעלמו כי השמש יצא בדיוק כשהגעתי לפתח המכתש, מה שאומר שגם היה מספיק אור להקים את האוהל בשקט וגם זה הבטיח לילה יבש.

הסתבר שהגיע תור שכבתינו להיות תורני אוכל. אני עזרתי עם הכלים אחרי בעכס. היה לאכול המממ מה היה, אהה, אכלתי פירה לפי דעתי, לא היה משהו אחר שאהבתי.... לא שהפירה היה משו בסט, אבל זה היה יותר טוב מכלום, אחרי יום כזה.

לא הייתה קליטה במקום. היה צריך ללכת איזה חצי קילומטר בשביל קו קליטה אחד. מספיק לשלוח הודעה שהכל בסיידר.

היום התבטאה הפמיניסטיות של אפרת חחחח, לקראת סוף שטיפת הכלים, אפרת שואלת אותי מה קורה, אני אומרת לה שהרגליים שלי מתות לגמרי, היא אומרת לי ללכת לנוח... אז איליה שואל אתה אם הוא גם יכול אז היא אומרת לו שלא, הוא לא חחח ^^ .

הלילה לא היה לי שום פרץ אנרגיה להוציא חחחח ..  ישבנו מסביב למדורה, תכננו אני ועוד כמה להכנס למכתש בלילה או משהו לראות כוכבים אבל בגלל שישבנו מסביב למדורה ופיתחנו כלפיה מאין עבדות, ישבנו שם עד שלא הייתה שום להבה, חשבנו שייקח לזה חצי שעה לדעוח בשעה 11, ובסוף נשארנו שם עד 1... היה די נחמד למעשה. כולנו מצד אחד לא מסוגלים לכבות אותה, ומצד שני מתים כבר ללכת, נשארנו כמו עבדי האש, עד שזה נגמר כאילו זה מין מופת אלוהי או משהו, חחח לחשוב שזה אולי מה שעשה האדם הקדמון חחח.

כשסוף סוף נחבא, פרשנו לאוהלים, אני לשקית.

המממ שכחתי להזכיר, בעור הגשם ירד, ונגענו לאיזה חור כזה איפשו למעלה, הייתה מדורה קטנה שמטייל עם רכב הדליק וברח כשהחל הגשם ואנחנו שוב כמו פריקים של אש, התקבצנו מסביב ומנסים לשמר אותה ><