סיפור בהמשכים

"הנקמה"

פרק 4:"הבלבול"

 בזמן אשר הייתי מעולף לא הפסקתי לשמוע את הנקישה אשר גרמה לכל המצב העגום הזה.אחי תקופת זמן לא ידועה התחלתי להתעורר,ראשי הסתובב והשליטה על חלקי גופי הייתה בלתי אפשרית,הבנתי שאני בתנועה וידעתי שאני לא בחדרי כבר,הכל היה שחור ואפלולי באותה מכונית שלקחה אותי.

שמעתי לחשושים בזמן שהכרתי החלה לחזור אליי,השליטה בגופי חזרה אליי והדימום עצר כנראה,שמעתי מילים ספורות.

עצרנו,חיכיתי באותו מקום זה היה חלל דיי גדול אשר הצלחתי להתהלך בו.

אחרי כמה דקות נפתחה הדלת,ועמדו במפתן 4 דמויות אזר לא הצלחתי לזהות,הן תפסו אותי והושיבו אותי בחדר הכי מפואר שראיתי,גודלו היה ענקי,מרוהט בכל טוב,על החלונות הארוכים ביותר שראיתי  הותקנו ווילונות אדומים מקטיפה כנראה,היה שקט שם,רק נביחות של כלבים וציוץ  הציפורים שמעתי.

הדמויות אשר עמדו וצפו בי לא אמרו מילה ונראה כאילו התפעלו מעצם קיומי.לאחר זמן קצר העזתי לדבר ולשאול,"איפה אני?"שאלתי.

אף פעם לא ראיתי התעלמות קרה כל כך,ואני כידוע במזג חם שאלתי עוד פעם,"איפה אני לעזאזל?!",אחת הדמויות שתקרבה אליי  הייתה אישה אשר נראת נורמאלית לחלוטין התחלה לדבר,"אתה כאן לא בגללך,אל תדאג".היה לה קול היה לה קול מתוק כל כך חשבתי לעצמי,אבל עדיין לא הצלחתי להבין איפה אני.לפני שהאישה הסתובבה הספקתי לשאול אותה שנית היכן אני נמצא,חיוך עלה בפניה,עוד אחד מהדמויות נעמד לידה ואמר,"אתה נמצא באחוזה שלי,אל תדאג,לא נמנה לך כל רע,להפך אנחנו כאן לעזרתך...",הופתעתי לשמוע את זה,ואז הוסיף אותו איש והתקרב לאישה "זאת ווי,אחותי",נרגעתי והתחלתי להשתחרר מהלחץ של האי וודאות.שני הדמויות הנותרות התקרבו,ואח לכאורה של ווי המשיך ואמר,"זה רייבן" הסתובב והציג את האישה השנייה,"זאת מייט,"ובסופו של דבר הציג את עצמו, "ושמי הוא שון"

היתי שמח לדעת שכנראה לא חטפו אותו ואני באמת ביידים טובות.נעמדתי והצגתי את עצמי כאדוארד.

שון:אנחנו יודעים מי אתה אדוארד,או בקיצור אד.

אני:אוכל לדעת מי אתם בכלל?

ווי:אנחנו הינו חברים של אחותך.

אני:מה?!,ואיך לא ידעתי על קיומכם עד היום?

רייבן:כי לא רצינו שתדע...

אני:אבל אמרתם שהיתם חברים של אחותי...אז איך לא הכרתי אותך....אני ואחותי הינו ממש קרובים היא סיפרה לי הכל.איך זה יכול להיות?

מייט:כי על מקום זה אסור לדבר,גם לא עם האנשים הקורבים ביותר.

לא האמנתי שאחותי הסתירה ממני דבר כזה,הינו כל כך קרובים,דיברנו על הכל,שיטפנו אחד את השני,והיא הסתירה דבר כזה.....

אני:אבל,מה אתם בכלל?

כולם שתקו באותו הרגע,ולאחר כמה שניות של שקט.

שון:אנחנו ציידים,ואחותך היתה ציידת גם,וככה גם אביך.

היתי בהלם לאחר ששמעתי את זה.

וכמו שהצלחתה לגלות התאונות לא היו במקרה....

יש משו מאחורי זה....

"הנקמה"

פרק שלישי

לאחר כמה  דקות שנראו כמו שעות פקחתי את עיניי,לא ראיתי את אבי על הרצפה ,אבל דניאל עדיין הייתה שם.חיבקה אותי,היא ידעה שזה האדם השני שאיבדתי.

אחרי כמו שעות כנראה שישבנו שם עזרתי אומץ כוח לקום,ודניאל עזרה לי.התחלנו להתקדם לכיוון הבית שלי.

כשהגענו הבית היה שקט,הרגישו את הכאב והצער באוויר,אמא שלי ישבה בסלון ולידה סבתי,

כאר אמי ראתה אותי פרצה בבכי וחיבקה אותי היא חשבה שאיבדה אותי גם.

לאחר כמה ימים שבהם היה הלוויה וביקור של כל הדודים והמשפחה,ניסינו אימי ואני לחזור למוטב,

סבתי וסבי שהו אצלנו בבית לזמן מה כדי לתמוך בנו ובמיוחד באימי אשר הייתה שבורה לאבד עוד אדם מן המשפחה.

לילה אחד אשר שכבתי במיטה שלי,כאשר אור הירח מאיר את החדר כולו באור לבן ויפה.נזכרתי במה שאותה אישה אמרה באותו יום. "אני ראיתי שזה לא היה במקרה,הם...נראו כמו מפלצות!,מפלצות אני אומרת לך..",מחשבותיי נדדו למשך זמן מה,ואז נזכרתי בתאונה לכאורה של אחותי,אותם סריטות על גוף המסוק וה"גופה של אחותי" שלא הייתה אחותי בכלל.אולי יש קשר בין התאונות,קמתי במהירות למחשב,והקלדתי בגוגל" תאונות בין השנים 2000- 2007"  חיפוש זה הניב בקירוב ל מאה אלף תוצאת ולא התכוונתי לעבור אחד אחד אז צמצמתי את החיפוש בכך ששניתי את ההגדרות ל"תאונות מוזרות בין השנים 2000-2007".חיפוש זה הניב מאה תוצאות,סביר חשבתי לעצמי.התחלתי לדפדף בין התוצאות וראיתי שם את התאונה של אחותי.נכנסתי ללינק והיה שם בדיוק מה שחשבתי על החתול הענק שקרע את המסוק,חזרתי אחורה כי את הפרטים אני מכיר,תוצאה שהייתה שם משכה אותי משום שכותרתה היה "חתול ענק תוקף רכבת בניו יורק",נכנסתי לכתבה,עיני נפקחו כאשר ראיתי את התמונה.רכבת תאונה מחרידה של רכבת אשר על כל הדלתות והתקרה הכל היה מכוסה בקרעים של ציפורניים בדיוק כמו במסוק ובתכנת הדלק..

רעש חזק מעבר החלון הקפיץ אותי,קפצתי מייד לראות מה מקור הרעש הזה אבל לא ראיתי כלום.חזרתי לשבת במחשב אבל התחלתי לשמוע כמו צעדים מעבר לחלון,חוץ מזה שהשעה הייתה 4 לפנות בוקר ולא סביר שיש אנשים ברחוב,אני בקומה ראשונה אז לא הטריד אותי.

בזמן שהסתובבתי לעבר המחשב שמעתי מן נקישה ליד האוזן.הרשתי דקירה חזקה בעורף,הרגשתי את דמי נוזל על גופי והתעלפתי,ובזמן שנפלתי לרצפה ראיתי מן צללית בלתי מזוהה

ונעצמו עייני......