|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
המלצה לשבוע הספר: הכלב היהודי\אשר קרביץ
עושה רושם שפרוייקט הגמר מגיע לסיומו בהצלחה. המנחה מרוצה,אני מרוצה, ותוך מספר שבועות תקופת חיי כסטודנטית תגיע לסיומה ואני אהיה בת חורין עם עבודה,חיי חברה וזמן בטלה מבורך.
אז כדי להרגיל את עצמי לחיים הטובים שכבתי לי על הספה לפני שעתיים ופתחתי ספר שחיכה בכוננית הספרים השחורה (איקאה,אלא מה) מזה מספר חודשים - הכלב היהודי, של אשר קרביץ. הקונספט מצא חן בעיני מהרגע ששמעתי עליו, ובלי לבדוק ביקורות או תקציר עלילה שלפתי ולקחתי אותו ממדף הספרים של אחי (לבן,גם איקאה) ושמרתי עליו במקום של כבוד בראשית ערימת ה"ספרים שצריך לקרוא".
ובכן - מה אגיד ? מעולם לא קראתי ספר שכל כך מגיע לו פוסט כמו הספר הזה. בלעתי אותו בשקיקה וסיימתי את כל 219 עמודיו בשעה וחצי רצופה, לא כולל הפסקה של דקה להביא לימונדה ומצית. דיפלו, הכלב האישי שלי, שכב על הכורסא ונהם בהזדהות לכל צחקוק או אנחה שיצאה מקרבי,ואני טיילתי בין הדפים, שני דפים קדימה ואחד אחורה, מקווה שזה לא יגמר.
בקצרה, מדובר על קורות חייו המדהימות של כלב מעורב שנולד למשפחה יהודית נחמדת בשנות ה-30 בגרמניה. זה מיקום ותקופה שלא מבשר טובות,ואכן הכלב נלקח מביתו ויוצא למסע דרך זוג גרמני זעפן,משפחה ארית של קצין צבא, מחנות השמדה ועד לתל אביב.בכל מקום משנים לו את שמו אבל זהותו נשארת זהה,והמסע המרגש שהוא עובר כל כך משעשע מחד ונוגע ללב מצד שני, שקיוויתי שיזכה לחיי נצח, ושאוכל לפגוש אותו בשישי בצהרים בגן מאיר, ללטף את ראשו, וללחוש לו: כלב טוב.
אני מנסה להמנע מקלישאות,אבל אם אתם הולכים לקנות רק ספר אחד בשבוע הספר הנוכחי, הרשו לעצמכם להתענג על ספר זה, שללא ספק נכנס אוטומטית לפנתיאון הספרים האהובים עלי.
| |
 גשם.
להחליק באיטיות מהפוך,
להדליק מפזר חום,
לנעול את המגפיים האהובים,
לשים צעיף, כפפות, מעיל
לשתות תה חם ולהסתכל על הגשם
לרדת במורד רחוב לינקולן
לראות עשרות מטריות מרוסקות בפחים,
בקרוב גם שלי תצטרף אליהם,
בחנות הפרחים נשברו בחוץ המדפים,
אין איש בבית הקפה השכונתי,
לנסות לעמוד ברמזור בלי שישפריצו עלי,
לקפוץ לתוך שלולית באושר
כדי לגלות שיש לי חור בגרביים,
מכוניות משפריצות עלי מכל עבר
הרוח הקרה בגשר ההלכה מעיפה לי דברים מהתיק,
בוץ חום זורם בנחל איילון,
לרוץ במדרגות לעבודה,
כדי לגלות שאין חימום,
אני אוהבת את החורף.
| |
20 סימנים שלימודי העיצוב הורסים לי את החיים
ואני מניחה שאלה מכם שמתעסקים בתחום, יזדהו ויחשבו על עוד סימנים.
1. בנסיעות ארוכות, המשחק האהוב עלי בדרכים הוא "זהה את הפונט בשלט".
2. כשאני מסתכלת בתפריט, אני קודם כל בודקת את הפונט. פסלתי פעם מסעדה בגלל תפריט מכוער.
3. אני מפסידה באופן קבוע שעות שינה על הורדת מברשות ודברים מגניבים לפוטושופ.
4. 4000 פונטים.
5. כשנהג מונית שואל אותי מה אני לומדת, ואני אומרת לו "עיצוב", והוא אומר לי "אההה, גרפיקה?" אני מתעצבנת.
6. יש יותר מגוון אחד של שחור מבחינתי. יותר כמו שמונה, וכל אחד מתאים למשהו אחר.
7. בחלומות, אני עושה פליירים לאפקס טווין
8. אני לא יכולה ללבוש יותר משני צבעים בזמן נתון.
9. "לאמאש'ך יש חרא קרנינג" זו קללה מקובלת.
10. "הכלב אכל לי את השיעורים" זה תירוץ אמיתי, מה אני אעשה שהוא ממש חולה על קאפה.
11. יקירי מבקש ממני לעצב לו חשבוניות, אמא שלי מבקשת ממני ביקורת על מסמכי וורד.
12. עם עבודה בחצי משרה בתור גייסת תוכן, חצי משרה סטודנטית, חצי משרה מאיירת פרילנס, חצי משרה עקרת בית , לא ברור איך יש לי זמן לישון.
13. כל פעם שאני מסדרת משהו בבית, זה תמיד לפי צבע.
14. בא לי לבכות כל פעם שאני רואה את "הילד הבוכה" ולא כי זה עצוב.
15. כל פעם שיש שיעור עם מודל עירום אני מפחדת ממה שהם יביאו הפעם, במקום לשמוח על האופציה לראות איברי מין מקפצים בכיתה.
16. כשאני רואה את דיפלו רץ, אני מנסה לפרק את התנועה שלו ל ease in ו- ease out ומתייאשת מיידית.
17. כל פעם שעולה המחשבה "מה לעזאזל אני אעשה אחרי הלימודים" אני מדחיקה אותה עמוק עמוק ולא חוזרת אליה שבועות.
18. אני מעדיפה להתבשם בגזולין מאשר להריח עוד פעם אחת בחיים שלי טרפנטין.
19. כמות הדפים שאני מבזבזת בשבוע אחד הורסת בוודאי יער גשם קטן.
20. אני יושבת באחת בלילה ומתבייכנת פה במקום ללכת לישון. 
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
