|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 חודש אחרי.
אני יושבת עם העט ביד ומחכה לטלפונים. אני פותחת את הפוטושופ, סוגרת אותו, ופותחת שוב. אני מחליטה לצייר משהו, ובמקום זה הולכת לנמנם על הספה עם פיו'צורמה ברקע. מי ידע שכל כך כיף לסיים לימודים? אחרי 6 שנים בתור סטודנטית - שנה אחת באוני' ת"א, 5 שנים בשנקר, קשה לי עדיין לעכל את השינוי.
עכשיו אני לבדי. בלי מרצים, בלי ביקורות. שוק העבודה פרוס בפניי ואני מפחדת שהוא יתקפל חזרה. שיגידו לי שאני לא מספיק טובה. שהם מעדיפים מישהי אחרת. שזה לא מתאים להם.
רק לפני שבוע איבדתי את רשת הבטחון שלי, העבודה הזמנית הנחמדה בחברת התוכן שחברה שלי לקחה אותי אליה. ובדיוק באותה נחמדות פיטרו אותי מאחר שכבר לא ממש היה לי מה לעשות שם.
אז בינתיים אני בבית. עם העט ביד. הפוטושופ פתוח. והטלפונים? נו, זו לא אשמתי שאין פה קליטה.
 מתנה קטנה, ממני אליכם, למאיירים, מעצבים, חובבי אופנה ודומיהם: ב פליקר הזה ניתן למצוא תמונות נהדרות כמו זאת למעלה, והוא עוסק בתמונות אופנה וגלאמור מתחילת המאה הקודמת עד שנות ה-50. מומלץ בחום. | |
 הגשת פרוייקט גמר - מחזור איור 2009 (עם תמונות יפות)
יתכן שהקטע הזה לא יעניין את כולם. יתכן גם שהוא לא יזכה לתגובות בכלל. אבל אני כותבת אותו כי אני צריכה להעלות את רשמיי על הכתב מהיום הארוך הזה, ומחמש השנים האחרונות באופן כללי.
מוזר לי לחשוב שאני כבר לא סטודנטית אחרי כל כך הרבה זמן. סמסטר אחד שעברתי באוניברסיטת ת"א הבהיר לי שבן אדם עם מקצוע "נורמלי" אני כבר לא אהיה, ובדיוק באותה התקופה שנקר התאחד עם בית הספר ויטל וכך נפתחה בפני ההזדמנות ללמוד איור כמו שתמיד רציתי. לאחר חששות ומבחנים כאלה ואחרים התקבלתי, אבל בהתחלה, הלימודים לא היו מה שציפיתי. מה זה טיפוגרפיה? מה זה קונספט? למה אני צריכה ללמוד שרטוט? שאלות כאלה ואחרות הטרידו את נועה המסכנה והקטנה מפתח תקווה, שאמנם למדה בתלמה ילין אבל נהנתה שם מבועה מגינה וחמימה של פרח אמנות צעיר, ופה מדובר בעולם האמיתי. בשנה ב' כבר התחילו להתפצל למגמות - עיצוב גרפי ואיור, שלשם הלכתי באופן טבעי. השנה הזו הייתה קשה במיוחד, מאחר ולא הבנתי מה רוצים ממני, ויותר חשוב מה אני רוצה מעצמי. אז עשיתי אותה שוב, ובפעם השניה כבר הלך יותר טוב. התחלתי להבין שזה לא מספיק רק לצייר יפה. צריך יותר מזה בשביל להסתדר בעולם האמיתי והאכזר. בשנה ג' כבר מעמדי כאנדרדוגית שנשארה כיתה השתפר, ושנה ד' - עברה חלפה ביעף.
אז אחרי שקראתם את החפירה הקצרה הזו, נעבור לחלק שבשבילו אתם פה: התמונות.
היינו כיתה גדולה יחסית בשביל מסלול איור. כיתה גדולה עם אווירה תיכוניסטית, שממנה אצא עם כמה חברים טובים והרבה מאוד זכרונות. התכנסנו היום בתשע בבוקר בקומה השביעית של שנקר, להצגת העבודות. היו שלל מרצים ושופטים - איציק רנרט, ראש המחלקה הנפלא שאליו אתגעגע רבות, בתיה קולטון המנחה שלי שתמכה בי נפשית לאורך כל הדרך,וחוץ מהם - רקפת כנען,יוני גודמן,איתמר דאובה ועוד רבים וטובים. בתור אורח שלי הגיע יקירי שמאוד נהנה מהשיח התרבותי והעיר הערות כאלה חכמות שממש הצטערתי שלא למד איתי עיצוב.
ההגשה הראשונה הייתה של חברתי הטובה קאלי, שבחרה לאייר סדרה של עטיפות לספרים של אגתה כריסטי.
אני מודה ומתוודה שלא קראתי מעולם ספרים של אגתה כריסטי, ובטח שלא של הרקול פוארו, הבלש שכיכב בסדרה הספיציפית הזו. קאלי עשתה עבודה מקסימה לדעתי, עם איורים שמעידים על כשרון עז בעיצוב דמויות ורגישות על הכיפאק ליחס הבעייתי בין עיצוב גרפי נוקשה לאיור זורם וחינני.
ההגשה השניה הייתה של מתן ליברמן, ילד הפלא הקיבוצניק לשעבר.
אין תמונה כי מדובר באנימציה, אבל הנה לינק לפליקר שלו: http://www.flickr.com/photos/matanlib
מתן עשה סרט מתוק על סבא שרוצה להפתיע את נכדתו ומתחפש לדרקון. הוא מגיע לגן ומפחיד את כל הילדים , אבל כמובן שיש סוף טוב. יופי של סרט, שווה לעקוב אחרי הפליקר ולראות מתי הוא מעלה אותו לרשת.
ההגשה השלישית הייתה של יורז טרולי. בשלב הזה כבר הייתי על סף התעלפות.
אין לי הרבה מה לומר, חוץ מזה שנורא נהנתי לעשות את הפרוייקט הזה. כפי שאתם רואים, מדובר בסדרת אריזות לדגני בוקר עם השראה מעולם הדימויים האינדיאני. מי שירצה לראות את ההתפתחות והעטיפות מקרוב, ניתן להכנס לפליקר שלי ולבדוק.
ההגשה הרביעית הייתה של דניאל, עוד חברה יקרה, שבחרה לאייר סדרה של גלויות שהנושא שלהן הוא "יומן מסע" ביפו.
פרוייקט נורא יפה, אמנותי ונוגע ללב. מהכרות עם דניאל אני יודעת שהיא קרעה את התחת על הפרוייקט, ורואים את זה בתוצאות.
ההגשה החמישית הייתה של שימרית, בחורה מוכשרת עד אימה.
מאחר שגם פה מדובר באנימציה, אתן לכם עוד לינק: http://www.flickr.com/photos/28294009@N08 /
קשה להסביר מה היא עשתה בדיוק. שילוב בין וידאו ארט לאנימציה - 4 סרטים שרצים שמציגים 4 תוכניות שונות בטלויזיה - ריאליטי,טבע,חדשות וסרט, שמתחלפים ביניהם עם אפקט זפזופ במרווחים רנדומליים, וכל זה מולבש על שיר של סיגור רוס.
מוזר, מעניין ומרגש. אבל שוב, תצטרכו לבוא ב-22 ליולי כדי לראות את התוצאות.
אחרי שימרית יצאנו להפסקה והלכנו לאכול שניצלים.
ואז חזרנו, וראינו עוד כמה עבודות.
אלירן מור יוסף בחר להציג סרט אנימציה אדיר שמציג יצורים קטנים עם עין אחת שחיים בתוך המוח שלו, ואיך הם מגיבים לדברים שונים שהוא עושה - לוקח אדביל, עושה קניות במכולת, נוהג במכונית, וכו'. שילוב של החיים עם פלסטלינה והרבה מאוד עבודה.
הפליקר שלו קצת זנוח לאחרונה, אבל ניתן לראות ממנו את הכשרון: http://www.flickr.com/photos/75867693@N00/
אחרי אלירן הציגה גלית, סטודנטית שעובדת בצורה כשרונית פחד עם צבעי מים, את הגרסא שלה ל"בארץ סין" של לאה גולדברג. כל כך יפה, חבל שאין לה פליקר שאוכל ללנקק אליו. אבל הנה תמונות של מרצה אקראית עם העבודה שלה.
אחרי גלית הציג רן קרפו, שעשה עבודה ממש חמודה לדעתי - בובות PLUSH של רודנים וראשי ממשלה. אני כבר עייפה מרוב כתיבה, אז ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן.
יעל טייב, שעשתה חיתוכי עץ ענקיים בהשראת אלבומו האחרון של שלומי שבן. אמנותי, יפה, מרשים.
אחרון חביב, דן אלון שעשה ספר קומיקס נהדר. את דן ניתן למצוא בבלוג "שום, פלפל ומין אנאלי". סליחה דן, אני עייפה מדי ללנקק.
זהו, זה היה ארוך ומתיש. ב-22 ליולי יש לנו, וכמובן לכל מחלקות העיצוב, תערוכה. היא תמשך בערך חודש.
זה היה מחזור 2009. היה מגניב.
| |
Don't You Forget about me
אומרים שתמונה שווה אלף מילים. אז הנה מה שעשיתי השבוע, כמחווה לאחד הסרטים החביבים עלי.
עם כמה שאני אוהבת את הסרט הזה, בצפיה מפוכחת יש הרבה דברים שלא בסדר בו.
-
למה אליסון הייתה צריכה להפוך להיות פריטי פרינסס כדי לזכות לקבלה בקרב
חבריה לריתוק? האם בעצם, המסר החבוי בסרט שהוא שאינדיבידואליזם זה טוב
ויפה כל עוד שאתה רוצה לשבת בסוף הכיתה ולעשות שלג מקשקשים, אבל כאשר אתה
רוצה להתערות בחברה אתה צריך להפוך להיות preppy?
- למה בסוף הדמות של החנון הייתה צריכה לכתוב את החיבור במקום כולם ביחד? -ממתי
מקבלים ריתוק על זה שהלכת לעשות שופינג במקום ביצפר? האם הדמות של מולי
רינגולד לא יכלה לבקש עצות על הברזה יצירתית מפריס ביולר? -האם זה מטריד עוד מישהו שג'אד נלסון אמור לשחק בן 17, אבל הוא היה כמעט בן 30 בזמן שהסרט יצא?
מה קרה לאתר?!?!
אני
יודעת שנויל ברודי אמור להיות סופרסטאר בתחום העיצוב הגרפי, אבל אני חושבת
שיש לו קצת בעיה בנושא שימושיות. מה שקרה הוא שנענע הפך להיות מאתר פשוט
למראה אך נוח, לאתר מפונפן אך בלתי נגיש בעליל. פוי. 
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
