| 4/2006
 לבקשת הקהל הזועם: מצעד השירים הגרועים חוזר!
בפוסט לפני בערך חצי שנה שפכתי את ליבי לגבי הטעם הקלוקל של עורכי רדיו ועורכי מצעדים כאלה ואחרים , וערכתי את מצעד השירים הגרועים של 2005. לאחרונה, אולי בגלל שכולם מגיעים אלי בגלל שהזכרתי את הפוסיקט דולז, אני מקבלת תגובות מבחורות צעירות שיוצאות נגדי על כך שאני מעיזה לבקר שירים שנמצאים בטופ של המצעדים.
הנה הסבר קצר בנידון:
1. מקום גבוה במצעד לא אומר דבר וחצי דבר על איכותו של השיר.
2. רדיו, ביחוד תחנות כמו גל"צ, פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. זה כמו לומר שכוכב נולד זו תכנית "איכותית".
ולכן, לבקשת הקהל, הנה מצעד השירים הגרועים של אביב 2006!
10.Shakira - Hips don't lie . משהו בשיר הזה , כנראה שזה הריף ההזוי של החצוצרות (או שזה כינורות? איזה כלי מוזיקלי יכול להשמיע כזה קול זוועתי??) בפזמון שגורם לי לדמם מהאוזנים כל פעם שאני שומעת אותו. למעשה, מדובר בשיר כזה מעיק וגרוע שיש לשדר צפירת אזהרה חמש דקות לפני שמתכננים להשמיע אותו.
9. Bob Sinclair - Love Generation . השיר הזה משתייך לאסכולת שירי ה"פיל גוד", אסכולה שאותה אני מתעבת מאז יום היוולדי בערך. השריקות בשיר הזה נשמעות כבר שבועות מכל פלאפון בסביבה, ובונה, אני לא מרגישה שום לאב ג'נריישן אלא שנאה עזה כלפי חברות הסלולר באשר הן.
8. Coldplay - The hardest part. קוראי הקבועים (היי אמא!) יודעים בוודאי שקולדפליי היא אחת הלהקות שאני יותר לא סובלת. אמנם, אני מודה, זה השיר הכי פחות גרוע שיצא להם, אבל מדובר פה בנקודת חן על גופו של איש הפיל. רגע, זו הייתה מטאפורה מסריחה. טוב, הם מתפרקים - וזה העיקר.
7. Fall out boy - Sugar, we're going down. לא ברור לי איך הקטע הזה הפך ללהיט רדיופוני בארץ, ביחוד כאשר מדובר בשיר אימו מעיק במיוחד שהצליח להדבק לי לראש במשך יומיים עד שהייתי צריכה לשמוע את שיר מס' 10 כדי להרגע מהכאבים שהוא גרם לי. אני שונאת אימו בשקל! הנה מילה אחת טובה יצוגית: הקליפ חמוד.
6. Fort Minor - Believe Me. נעשה את זה קצר הפעם - לא שלינקין פארק היו פסגת היצירה המודרנית, אבל זה ממש חרא שיר.
5. Thunder in My Heart. אני לא יודעת של מי זה, אבל מדובר בשיר ההוא שמתחיל עם "היט מי בייבי". זה איזהשהו מיקס מחורבן של להיט אייטיז שניתן לשמוע מכל אוטו פתוח ברחבי תל אביב, תחנת רדיו ומרפסת. למעשה, הייתי מוכנה להקריב את חוש האופנה ה"ייחודי" שלי וללבוש כריות כתפיים וצלליות תכלת לנצח מאשר לשמוע שוב את הזוועה הזו.
4. אביב גפן - מחר. מה יותר גרוע מקולדפליי? אמנים ששיאם הרחק מאחוריהם והם גונבים מקולדפליי.
3. שני השירים של איה כורם. כאלה שירים פרווה, חסרי אופי, חסרי זהות, יותר אמצע הדרך משלמה ארצי, יותר משעממים מערוץ 1 בלילה, יותר נדושים מדודו טופז, ויותר סיסיים (מלשון סיסי כמובן) מפנינה רוזנבלום לא שמעתי כבר הרבה זמן. כבוד.
2. סוכריה - רוני. בהתחלה לא רציתי להתדרדר לפופוליזם ולהכניס לפה את רוני, אבל באמת שקשה להתעלם מפסגת היצירה הלירית הזו, שגורמת לביאליק להתהפך בקברו , ג'אגה ג'אגה!
1. Black Eyed peas - Pump it. כי הם גנבו מספרות זולה. כי הם מעיקים. כי הם כותבים רע. כי פרגי מביאה לי קריזה. כי אני מקווה שיהיה פיגוע בהופעה שלהם, אבל בלי נפגעים מכוחותינו. כי נמאס.
שלא תגידו שאני רק אומרת דברים רעים, השיר שהכי אהבתי ברדיו בזמן האחרון היה של הוט צ'יפ - אובר אנד אובר. שיר מקסים. וגם: החדש של הסטרוקס, וההבטחה ההזויה שסקיני פאפי באמת יגיעו לפה בסוף הקיץ. 
| |
 אירוניה \ יום השואה
עוד מישהו שם לב שהפרס הגדול היום בלוטו הוא 6 מיליון?
בחיי, http://pais.co.il/Pais/Games/Lotto/
| |
 פח זבל אנושי
הערה לסדר היום: רוב הקוראים מגיעים אלי דרך מילת החיפוש "פוסיקט דולז".
אחד גם הגיע עם מילת החיפוש "פח זבל אנושי".
בלי קשר, החיים הופכים להיות נאים למדי, היום הייתה לי את ההגשה בקומיקס (ראה פוסט קודם) שהלכה סביר למדי, ובכך בישרה על סופו של התרגיל המייאש הזה. אבל זה לא נגמר פה, יש עוד חצי סמסטר של החלטות עיצוביות, בורקסים ב-6 שקל, צבעי מים ואצבעות שנדבקות אחת לשניה מספריי דבק!
אף פעם לא הייתי חזקה במיוחד בימי זכרון, והם לא מעוררים בי הרבה מעבר לאי נוחות נפשית. תמיד חשבתי שעדיף שנזכור את השואה לא רק בגלל שזה קרה "לנו", אלא בגלל שזה יכול לקרות שוב, הפעם לאוכולוסיה אחרת. מה שמשדרים בטלויזיה בדרך כלל מכיל תיאורים גרפיים מיותרים שמנסים להטמיע את זכר השואה בדור הצעיר בגישת "אפקט הפחד" - כמה שיותר מגעיל , יותר תופס את העין. בוואלה יש כתבה מרתקת באותו נושא בדיוק. אני מסכימה איתו בכל מילה.
ולנושא אופטימי יותר, הנה הוכחה שגם נועות יכולות להיות פוטוגניות  :
וזהו.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
