|
 לסביות \ דמבו
בזמן האחרון המינוס בבנק מעיק על ליבי הדואב, ויחסי החברותא האמיצים עם ירון, פקיד הבנק המקסים שלי הפכו משיחות פנאי על אשראי וכוכב נולד לשיחות טלפון לחוצות ולא נעימות בעליל.
אז החלטתי שאני צריכה יותר כסף. יקירי עובד גם ככה 20 שעות ביממה (ולא מרוויח מספיק, אבל זה כבר בעיה אחרת), ואני החלטתי שלתת 100% מהזמן שלי זה לא מספיק, ביחוד שיש לי עוד איזה חצי שעה פה ושם שסתם מתבזבזת על מותרות, כמו נניח, לראות טלויזיה, או לאכול.
מעבר לחנות התחננתי (טוב, לא ממש) למעסיקיו של יקירי בקפה ברזילי שיתנו לי משמרות. סלקטורית, קופאית, מנקה, לא אכפת לי. אז ביום שישי האחרון מוקמתי בקופה במסיבת נשים מעניינת שהייתה במקום.
יש לי איזה שריטה שזה המקום להודות בה: אני מרגישה מאוד מפוחדת וחרדה בחברת קבוצות גדולות של אנשים ששייכים ל"קבוצה" מסויימת שאני לא שייכת אליה. לדוגמא: חרדים, ערסים, צופים, וגם לסביות. אני לא הומופובית או לסבופובית, סתם מעדיפה להיות בחברה מוכרת ונעימה.
בשתיים עשרה החלו לזרום המבלות. זוגות זוגות הן באו, פמיות, בוצ'יות, עטויות רסטות, קרחות, חולצות של קבוצות אקטיבסטיות. חלקן גבריות, חלקן נשיות מאוד, וחלקן סתם בחורות נחמדות. האווירה בקופה הייתה חיננית מאוד בלי כמויות הטסטוסטרון שרצות שם בדרך כלל, והתחלתי להרגיש די נוח ופחות במגננה על היותי הסטרייטית היחידה שם (כנראה). המוזיקה הייתה מקסימה, עירוב של אלקטרו, אינדי ורוק לסוגיו. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שזה לא כזה נורא, ואיך שסיימתי את המשמרת ירדתי למועדון לשתות מים ולפזז מעט לבלוק פארטי אהוביי. כמובן שאיך שירדתי למטה בחורה גותית ג'ינגית שלחה לי מבטים חודרים, ואז התקרבה אלי , לחשה באוזני "אפשר שלוק" בליווי נשיפה וליטוף בחשני על הגב. נמלטתי משם בצרחות, ונשבעתי לעצמי שפעם הבאה אני שולחת את יקירי למסיבה של שירזי בלעדיי, כעונש.
אם עוד מישהו תוהה לאיזה רמות הגעתי במרדפי אחרי הכנסות נוספות, הנה השיטה הכי קלה שבה עשיתי 200 שקל בשעה וחצי:
(מימין: יקירי בשעת מיסטול קשה, משמאל, פיל חמוד, תודה לליאת לשם על הצילום ההזוי)
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
