יום שלישי- חג סוכות ואני ביום חופש מהעבודה. פתאום טלפון ממספר לא מוכר. עניתי. בת דוד שלי (שאנחנו מדברות רק באירועים משפחתיים ולא יודעת מאיפה יש לה את המספר שלי בכלל) על הקו שואלת מה שלום אמא שלי ואם היא בסדר. ברור שהיא בסדר, לא הבנתי את השאלה פה בכלל...

היא: דוד שלי ראה אותה בבית חולים פשוט...

אני: אה אז היא בטח מבקרת שם מישהו...

היא: לא, הוא ראה אותה מאושפזת במחלקה של לב... משהו בסגנון.

אני: אין מצב, חכי רגע אני אתקשר אליה מהטלפון השני,תישארי על הקו.

בינתיים אני מתקשרת ובטוחה שאמא שלי עוד שניה עונה לי מעבר לקו.

פתאום חבר שלה עונה לי - ואז כבר נלחצתי...- הוא אף פעם לא עונה לה לנייד... היא תמיד עונה!

איפה אמא שלי?! שאלתי כבר לחוצה.

אל תדאגי, אנחנו בבית חולים אבל הכל בסדר, אני אתקשר אלייך עוד מעט.

אמרתי לבת דוד שהתקשרה אליי תודה כי בזכותה אני יודעת מה קורה והיא אמרה שתבדוק איתי בהמשך מה קורה.

~הכי לא התאים לי לדעת על זה ממישהו אחר ולא ישירות מאמא שלי... אבל בדיעבר היא אמרה שהיא לא ידעה מה יש לה והתכוונה להתקשר כשתדע בדיוק מה קורה.

אני קיבלתי טלפון מחבר של אמא שלי אחרי שעשו לה צינתור. שעבר בהצלחה ושהכל בסדר עכשיו.

אמא שלי אישה בת 48 כולה, בריאה וחזקה, מה פתאום צינתור בגיל כזה?!

בדיעבד היא סיפרה לי שהיו לה לחצים בחזה בלילה קודם ובטרם שלחו אותה הביתה לקחת אופטלגין והתעלמו מהבעיה בחזה.

יום למחרת חבר שלה שיכנע אותה ללכת שוב לאחר שסבלה כל הלילה, בטענה שיש רופא אחר ונראה מה הוא יגיד...

הרופא של הבוקר הבין שמדובר במשהו רציני ושלח אותה למיון של הדסה עין כרם. שם שלחו אותה מיידית לעשות צינתור.

באותו יום ביקרנו אותה אני וצ'פי והיא נראיתה בסדר גמור, לאחר יומיים נוספים שיחררו אותה (בדרך כלל משחררים אחרי 5-7 ימים) כי היא הייתה יציבה והרגישה טוב.

היא היתה האישה היחדה בכל הטיפול נמרץ (והכי צעירה מכולם).

היא הצהירה שתפסיק לעשן (אני לא הכי מאמינה שזה יקרה אבל נראה לי שהיא הבינה שהוציאו לה כרטיס אדום...)

ה-י' נמחקה ונשארה רק החידה.

ארוחת הערב מעוררת הבחילה שמגישים בבית החולים.

האוכל שהבאנו מהקניון שבתוך בית החולים. המוזלי של הלל היה שיחוק! קטן אבל מעולה.

lovley rose - משלוחה שעשיתי לבית החולים. לא רואים בתמונה אבל בארגטל המוכר שם פלחי אתרוג (כי סוכות!), לא הבנתי מה הקשר בין אתרוג לורדים אבל זה היה משעשע.

הבאתי לאמא שלי ערכה להפגת השעמום שכללה גם מסרגות וצמר אבל היא נתנה אותם לאשתו של החולה לידה שהתלהבה מערכת הסריגה ואמרה שתסרוג כובע לנכד של אחת האחיות.

הבאנו ספרים,ערכת תה וקפה. הרדיו של צ'פי שעזר לי שהייתי בבית החולים גם היה כיף לה וגם הכוס שומרת החום המעולה של צ'פי עזרה.

אתמול שהיינו אצלה ראינו סרטון הדמיה של בית החולים החדש ( של העתיד!) שעומדים לבנות (בינתיים יש רק בור)- הכל נראה מגניב וחדשני, ויש גם דגם מוקטן שנראה יותר מסובך להכנה מהדבר האמיתי...

נקווה שלא נזכה להיות בבית החולים החדשני הזה.

רק בריאות לכולם,

סופשבוע נעים.