החודש היינו במספר מקומות שלא יצא לי לכתוב עליהם כל כך...

1. מרכז "נא לגעת"- ראיתי בחדשות, ביקרתי באתר ומאוד רציתי ללכת. בתחילת החודש צ'פי ואנוכי ישבנו בבית הקפה "כפיש" שבו עובדים מלצרים חירשים ולאחר מכן ראיתי הצגה "לא על הלחם לבדו". את בית הקפב אמוד אהבתי, גם מבחינת האוכל וגם מבחינת החוויה. באמצע הארוחה 2 מלצרים עלו על הדלפק הראשי והתחילו ללמד את יושבי בית הקפה מספר סימנים. את ההצגה פחות אהבתי... הרגשתי שהיה פספוס. ההצגה היתה מאוד מושקעת אבל חסרת עלילה. השחקנים מדהימים אחד אחד- כולם שם או עיוורים או חרשים ועיוורים וזה פשוט מדהים איך הצליחו לביים אותם ככה אבל עדיין הרגשתי שמשהו חסר. במהלך ההצגה הם מכינים לחם ובסוף ההצגה מלחקים לקהל והקהל מוזמן לבמה לשוחח עם השחקנים באוירה לא פורמאלית.

בנמל יפו, חובה להזמין מראש. קנינו בסוף דיסק עם שירים מההצגה- שיר הנושא יפה מאוד:)

2. מסעדת מקס ברנר בנמל תל אביב- צ'פי ואני לקחנו את האחיניים שלו (שלושה מתוך 4 ) לנמל תל אביב אחרי שראינו את אמא שלהם חולה וחשבנו שיהיה נחמד לנו ולהם לבלות ביחד. הם ילדים מקסימים ומחונכים לכן אין לנו חששות לנסוע איתם לכל מיני מקומות, זה תמיד נעשה בכיף! בנמל פלאפון נתנו בלונים עם הליום לילדים, הסתובבנו בנמל (הבנות התלהבו שראו את צביקה פיק), ראינו 2 זוגות של שמתחתנים היום ולבסוף קינחנו (תרתי משמע) במסעדת מקס ברנר. פשוט גן עדן לילדים... הם התלהבו מאוד מתפריט הילדים והזמינו חגיגית שוקולד נדמה לי שכך קראו לזה ומזרקי שוקולד. אני אכלתי וופל בננה ספליט טעים מאוד וצ'פי היה היחיד שאכל רביולי ללא שום קשר לשוקולד והיה גם מרוצה מאוד.

איך רואים שאנחנו לא ההורים של הילדים? המלצרית שאלה אם לשים סכינים לכולם ולא הבנתי שזה בגלל הקטע הבטיחותי בכלל...

3. חתונה בבאר שבע. הוזמנו לחתונה בבירת הנגב באר שבע של חבר מהצבא. אין בעיות חניה בבאר שבע...! האולם "הינומה" היה יפה ומרשים. החתונה היתה עם ריקודים בהפרדה וגם לא בהפרדה שזה היה מוזר... היו שירים בעיקר בעברית שזה חידוש בשבילי בחתונות. היה מוזר לשבת בשולחן עם עוד זוג שקראו להם "יוני ולילך". נסענו בכביש 6 שמסתבר שהוא חינם בקטע לבאר שבע (טוב שלא שילמו לנו שניסע לשם). הסענו גם זוג דתי שהבחורה היא השדכנית שהכירה בין החתן לכלה, כל מילה שניה שלהם "בעזרת השם".