אחרי העבודה עליתי על האוטובוס הלא נכון (קורה לי הרבה לאחרונה, מאז ששינו את המספרים והמסלולים בירושלים), גיליתי את זה אחרי כמה דקות שכבר הייתי עמוק בלב השכונה החרדית WHATEVER. ידעתי איך לחזור לאן שאני צריכה אבל אז טיילתי קצת וראיתי כל מיני דברים מעניינים כמו מנהג תרנגול כפרות המזעזע, פתחו חנות של 4 המינים ואנשים שם בחנו אתרוגים מתחת לזכוכית מגדלת. אצל החרדים הכל תמיד זול יותר- למשל בקבוק מי עדן קטן עולה 2.5 ש"ח (במקומות אחרים עולה לפחות 4 -5 ש"ח), אייס קפה עולה 8 ש"ח (בכל מקום אחר עולה לפחות 15 ש"ח). בקיצור היתה חוויה אנתרופולוגית קצרה.

טארה- בטקס האמי ראיתי שהשחקנית הראשית קיבלה פרס אז הורדתי לי את הסדרה (לאחר שאין לי יותר פרקים של עקרות בית נואשות, העונה השישית עוד לא החלה בארה"ב). בינתיים ראיתי פרק אחד וזה קצת התיש אותי כל הדמויות שהיא מגלמת (מדובר באישה אחת עם פיצול אישיות של 4 דמויות). עקרות בית נואשות אהבתי מהשניה הראשונה ואת זה לא כל כך...

לאחר 4 חודשים שלא היה לי מפתח לדואר השגתי מאמא שלי ושיכפלתי אותו וסופסוף הוצאתי דואר. התיבה היתה מפוצצת במכתבים חסרי משמעות- רובם מהבנק\ פרסומות, הכל מלא אבק, מקומט וג'יפתי. נראה לי שהדוור יתלהב שפיניתי לו מקום בתיבה:) הבנקים האלה מפוצצים לי את התיבה, אני יודעת שיש מקום באתר הבנק לסמן להם שלא ישלחו דואר פיזי אלא רק דרך האתר אבל אין לי כוח להיכנס לשם ולהגיד להם את זה...

בעבודה שלי חילקנו יומנים לכבוד השנה החדשה לכל הספקים והאנשים שאנחנו עובדים איתם ונשארו מלא אז כולם לקחו וחילקו... נתתי יומן אחד לנהג הקבוע של האוטובוס שאני עולה כל בוקר והוא התלהב מאוד והודה לי - באמת מגיע לו הוא מקבל את פניי כל בוקר עם חיוך ותמיד אומר בוקר טוב, שבוע טוב וכו'. כיך לתת משהו לאנשים שמודים ומעריכים את מה שנתת.

באמצע יום עבודה הגיעה מישהי מההפקה של "סרוגים" והסבירה לי שהם נתקעו בלי משהו מסויים ואם יש ביכולתי לעזור...האמת שעזרתי רק כי מדובר בסדרה הזאת... אחר כך יצאתי למרפסת וצילמתי תמונות פפראצי סטייל:)