יש לי תקופות בחיים שכל דבר אני כותבת כאן בבלוג ויש תקופות שאני מדלגת על  מלא דברים ולא כותבת...

עכשיו ישבתי חצי שעה וקראתי דברים שכתבתי בשנים שבהן הבלוג קיים (מ-2005) והיה לי ממש כיף להיזכר בדברים שהיו וכבר הספקתי לשכוח שהיו וכל מיני משפטים שצ'פי אמר לי או פנינים שאחיינים של צ'פי אמרו.

ובנימה אופטימית זאת אספר שאתמול צ'פי שלי נסע לכנס בוושינגטון מטעם העבודה ויחזור בעוד שבוע וזאת התקופה הכי ארוכה שאנחנו נפרדים מאז הצבא (שהסתיים ב-2002). זאת גם פעם ראשונה שהוא טס בלעדיי מאז שאנחנו חברים (מאז 1999) בדרך למינכן ראיתי חוברת של אלעל והעברתי את הזמן לעיין בה וממש שמחתי לגלות שיש שירות של אלעל שנקרא "מתנה בשמיים" - פשוט בוחרים מתנה והדיילת מביאה במהלך הטיסה משהו נחמד עם כרטיס ברכה שכתבתי מראש. חשבתי שזה ממש נחמד לקבל פתאום מתנה כזאת באמצע הדרך ולראות שיש מישהו שחושב עלייך. שלחתי לצ'פי שלי חבילה של שוקולדים מקס ברנר.

היום בבוקר נסעתי למסיבת פרידה של אחותי מבית הספר בו למדה ב-19 שנים האחרונות- היה ממש מרגש. אותה מורה ליוותה אותה כל השנים ואמא שלי בכתה כשדיברה עלייה וקינחה במתנה של עגילי יהלום ואמרה לה שכמו שהיא שמרה לה על היהלום הפרטי שלה עכשיו יהיו לה שניים משלה.

נתנו לאחותי 19 מתנות שקשורות אליה, לתכונות שלה והכינו לה דיסק עם שירים שהיא אוהבת (כל אחד התבקש לשלוח מראש שיר שמתאים לה ושהיא אוהבת ויצא דיסק מגניב), היתה מצגת עם תמונות ואלבום עם ברכות מכל הצוות. אמא שלי חילקה מתנות לכל הצוות.

מיד אחרי המסיבה נסענו לקיבוץ בצפון שם קבורים סבא וסבתא של צ'פי שלי (3 מהם) לטקס גילוי מצבה של סבתא שלו שנפטרה בגיל 100 וקבעה שיא בתולדות הקיבוץ - האישה שנפטרה בגיל הכי מבוגר. הביאו לנו את העיתון של הקיבוץ לקרוא את הכתבה שעשו עליה שהיתה ממש מעניינת עם פרטים שלא ידעתי. לאחר מכן ישבנו אצל דוד של צ'פי ופעם ראשונה ששמתי לב שיש לו בארון אוסף של צדפות מהממות, קיפוד ים ומלא דברים שהוא מצא במעמקי ים סוף ושאר מקומות. כל האחיינים של צ'פי התאספו סביב הארון ותחקרנו אותו על האוסף המגניב. לא ברור לי איך פספסתי את זה בפעמים האחרות שהייתי שם.

בנסיעה היה לי ממש נחמד. אח של צ'פי נסע איתנו והביא IPAD- פעם ראשונה שאני נוגעת בדבר הזה. הוא הראה לי כל מיני משחקים ולומדות וזה העביר את הנסיעה יופי. בדרך כלל כל הנסיעה מלווה הערות של צ'פי שלי לנהג והפעם היה שקט- אני חייבת שצ'פי יפנים לא להעיר לנהג (או במקרה שלנו לנהגת- אמא שלו).

בפעם הקודמת שהיינו בקיבוץ ראינו עמוד עם סל די נמוך ולא היה לנו כדורסל. אמרנו בצחוק לאחיין הכי קטן של צ'פי שהוא יהיה הכדור! הוא הסכים ואכן החזקנו בו ו"קלענו" אותו לסל. הוא היה מרוצה כל כך וביקש שוב ושוב. הפעם בקיבוץ הדבר היחידי שעניין אותו זה ש"נקלע" אותו לסל :)