רחלי העבירה לי שרביט- מה שאומר שאני אכתוב פוסט עם 10 דברים שלא ידעתם עליי.

1. אני לא מתמידה בשום דבר. פעם אמרתי את זה למישהו והוא אמר- אז הנה- מצאת משהו שאת מתמידה בו! זה ממש עודד אותי ומאז אני מתמידה בלא להתמיד. אני מעולה בזה :)

2. הדבר שאני הכי גאה בו זה הגמילה שלי מדיאט קולה. כבר כמה שנים שאני לא נוגעת במשקה הזה... לא יאומן כמה דיאט קולה הייתי שותה ופתאום בבת אחת החלטתי להפסיק את המנהג המגונה. צ'פי שלי בעקבותיי- אמנם לא הכריז על גמילה אבל אנחנו לא קונים והוא ממש בקושי שותה...

3. בגיל 17 עשיתי רשימה של דברים להגשים עד גיל 35. הרשימה שמורה ומנויילנת ואין לי רצון לפתוח אותה כעת אלא רק במועד שקבעתי. דבר אחד מאוד זכור לי מהרשימה ולפני פחות מחודש החלטתי להגשים אותו... איפור קבוע של אייליינר מעל העין. עשיתי פס של אייליינר מאוד עדין וכמעט בלתי מורגש אבל מעודד אותי שלפחות אחד מהדברים ברשימה כבר הוגשם.

4. אני מאוד אוהבת פעילויות אקסטרים ועשיתי לא מעט אבל לקפוץ בנג'י עוד לא עשיתי וזה הכי מפחיד אותי... מקווה שייצא לי בקרוב (אני לא נעשית יותר צעירה...)- כמובן שזה צריך להיות בחוץ לארץ ובמקום שווה ודובר אנגלית (למנוע קשיים בתקשורת).

5. אני מאוד אוהבת את הטור של דניאלה לונדון-דקל. כל סופשבוע אני פותחת את העיתון ומחפשת את המדור שלה. אם נותנים לה חופש זה ממש מעציב אותי :( http://daniellalondon.blogspot.co.il/

יש לציין שקומיקס זה ממש לא אני אבל כל מה שהיא כותבת/ מאיירת מקסים אותי.

6. תמיד אהבתי יצירה אומנות שימושית והיו לי נסיונות בהרבה מאוד תחומים. אני תמיד אוהבת סדנאות של יצירה ולהתנסות בכל מיני דברים חדשים. הבעיה איתי היא שאיכשהוא אני נכנסת לתחום עוד לפני שהוא מוכר ושכל דבר בתחום יקר פי 7 ממה שהוא יעלה אחרי שנה למשל ועובר לי החשק מהר מאוד. בעיקר זכור לי תחום בצק הסוכר שניסיתי אותו הרבה לפני שהוא הפך לפופולרי וכל מה שקניתי עלה ממש ביוקר וצ'יק צ'ק עבר לי (לשמחתי במקרה הזה הצלחתי למכור את מה שקניתי ללא הפסד גדול).

7. אני לא שומרת על קשר עם אנשים מהעבר. לא כי אני לא רוצה- אלא זה פשוט תכונה גרועה שלי וככה יוצא... בילדותי עברתי הרבה דירות וכל פעם היו לי חברים חדשים ולא שמרתי על קשר עם החברים הישנים. אותו דבר עם מסגרות שונות שהייתי בהן...פשוט גרועה בלשמור על קשר. גם כשיש ניסיון מהצד השני- צריך שניים לטנגו.

8. פוטושופ- הכרתי את התוכנה בשירות הצבאי כי במשרד השכן התעסקו איתה (לא יודעת למה, זה לא משרד שקשור לגרפיקה). לא ממש התייחסתי אליה בזמנו... אחרי השחרור גיסו של צ'פי שם לי אותה על המחשב ואמר שאני אוהב אותה ושאפשר לעשות דברים יפים. אני לא ממש זוכרת איך זה התגלגל אבל היה בינינו חיבור טוב ולמדתי בעזרת מדריכים ברשת ובעיקר מניסיונות וטעויות. בשלב כלשהוא פרסמתי בחוגל (שהיה חינמי) ולימדתי מספר תלמידים את נפלאות הפוטושופ. היו לי תלמידים מכל הגילאים- מילד בן 13 דרך שדרנית מפורסמת ברדיו, בעלת חנות וסגנית מנהלת התיכון בו למדתי. אני נהנית מאוד ללמד ולראות אנשים בתהליך הלמידה על התוכנה. עם הזמן למדתי גם על תוכנת עריכת סרטים ולימדתי גם את זה אבל פוטושופ תמיד תישאר בליבי.

9. בשנת 2005 סירבו לי לויזה לארה"ב. לא ממש הסבירו לי למה סורבתי אבל לקחתי את זה מאוד קשה...אמרתי שרק אם ידפקו לי בדלת עם ויזה אני אשקול אם לקבלה ולטוס לארה"ב. צ'פי שלי היה 3 פעמים והוא מת לטוס איתי לשם אבל אני ממש אנטי בנושא. השבוע הוא התבשר בעובדה שהוא טס מטעם העבודה לארה"ב והוא התחיל לטחון שוב את נושא הויזה כדי שאבוא איתו לחו"ל ואחרי העבודה נטייל עוד שבוע. שעה וחצי קיטרתי על זה שאין לי מה לחפש שם ולא רוצים אותי ושאני לא מתלהבת מארה"ב. אחרי שעה וחצי באתי אליו ואמרתי שאני מוכנה לנסות שוב להגיש בקשה לקבלת ויזה ונראה מה יקרה. מילאנו טופסיאדה במשך שעתיים, אז גילינו שהדרכון שלי עומד לפוג....שוב טופסיאדה ותשלום למשרד הפנים, הלכתי להצטלם ועכשיו נחיה ונראה. יש לי הבטחה ממיליונר יהודי שפגשתי במלון וסיפרתי לו שלא נתנו לי ויזה שאם מסרבים לי פעם שניה- הוא מכסה לי את העלויות (656 ש"ח).

10. 99% מהבגדים שלי הם שחורים...לא יאומן כמה סוגי שחור יש לי בארון :) תמיד בחנות אני מתעניינת בכל הצבעים אבל קונה רק שחור. שחור זה מרזה והולך עם הכל ומזל שיש לי חיבה לאקססוריז צבעוניים- לא בהזגמה כן...עגילים, צעיף בחורף.