סוג של מסורת לכתוב כאן פוסט סיכום יום הולדת...

נתחיל מהעובדה שצ'פי טס לבלגיה מטעם העבודה ב-26/11 ויום ההולדת שלי חל ב-23/11

צ'פי שלי ניצל את ההזדמנות וחיבר סופשבוע (חמישי - שישי - שבת) יום הולדת בעיר האורות (והמקרונים)

ביום רביעי הלכתי לישון מאוד מאוחר, בסביבות 2 בלילה. בשעה 2:15 צ'פי העיר אותי ובישר לי שאנחנו טסים (לא אמר לי לאן אבל הנחתי שטסים לבלגיה לבלות לפני הכנס) אמרתי לו שיעזוב אותי ושבקושי ישנתי (ייאמר לזכותו שניסה שאלך לישון מוקדם...הוא בעצמו הספיק לישון שעה וחצי)

אבל אז הוא הביא את המזוודות- הוא ארז לשנינו ורצה שאראה אם ארז לי בסדר- לסופשבוע אין יותר מדי מה לקחת והוא כבר מנוסה באריזה בשבילי.

מיהרנו לשדה

אבא שלו הסיע אותנו, כרגיל.

הגענו לשלב שבו שואלים אם ארזנו לבד ואז הבודקת שאלה לאן אנחנו טסים. צ'פי ענה לה- פריז ואני הסתכלתי עליו בשוק! היא לא הבינה איך אני מופתעת אז הוא הסביר שזאת הפתעה.

במטוס היו מקומות פנויים אז ישבנו שנינו ללא אדם נוסף. הטיסה עברה מהר (במיוחד אחרי טיסה לניו יורק הכל מקבל פרופורציות חדשות). צ'פי תמיד זוכר להזמין מנה צמחונית בטיסה (ולי כרטיס במעבר) תמיד מצחיק אותי שהצמחוניים מקבלים את המנות לפני כולם ואף אחד לא מבין למה יש כמה יחידי סגולה במטוס.

הגענו לפריז באוטובוס מהשדה שעצר 50 מטר מהמלון. מלון יפייפה היה לנו! צ'פי עשה לי הכנה שהחדרים בפריז ידועים כפיציים אבל דווקא החדר שלנו היה די גדול. הוא הזמין את הג'וניור סוויט- היה חדר מקסים במלון שכולו סטייל ומודרני (מלון בוטיק של 33 חדרים)- בדיוק כמו שאנחנו אוהבים.

Jardins de la villa שמו.

החדר לא היה מוכן כשבאנו אבל ממילא לא תכננו להשתמש בו אז יצאנו לטייל וחזרנו בערב.

פעם ראשונה שלי בפריז

צ'פי היה בגיל 12 אבל לא זוכר כלום (ברמה שהוא לא זכר אם היה על האייפל או לא)

כתיירים יש מקומות שחייבים להיות, במיוחד בפעם הראשונה... אז ביום הראשון עשינו וי על שער הנצחון, מוזיאון הלובר, מרכז פומפידו, שאנז אליזה, לדורה (נו ברור שזה ברשימת מקומות שחייבים לבקר ולאכול)

את היום השני שהיה יום הולדתי התחלנו באייפל (כפרה עליהם שעשו שם מעלית למה נמאס לי לטפס מגדלים ברגל)- מאוד התרשמתי מהמגדל הזה בניגוד להרבה מגדלים שמהווים תצפית כאן האטרקציה היא המגדל עצמו. התבאסתי שלא רואים את האייפל מהתצפית שבראשו

צ'פי הזמין את הביקור באייפל באינטרנט וכשיצאנו הבנו כמה זה היה חכם...היה תור ענקי של כאלה שלא הזמינו מראש ו-0 אנשים בתור שכן הזמין מראש. חסך לנו המון זמן.

המשכנו למוזיאון רודן שכלל מוזיאון קטן עם תערוכה מעלפת של פסלים לבנים בוהקים וגינת פסלים (כולל הפסל המפורסם שלו- "האדם החושב")

היתה בספר המלצה על מאפיה באיזור שלא אכזבה- נהנינו מכל ביס.

המשכנו לנקודת מפגש שבה התחיל סיור שצ'פי הזמין מראש- חברה שעושה סיורים אבל עם דגש על קבוצות קטנות. בגלל שזו לא העונה הבוערת היינו קבוצה של 3 (צ'פי, אני ועוד תיירת) עם מדריכה מקומית מקסימה שהיתה מורת דרך מקסימה ואני לפחות הרגשתי שאנחנו מטיילים עם חָברה מקומית. חלק מתוכנית הסיור היה לשבת בבית קפה וכלל מגש גבינות ושתיה חמה. כולם הלכו בעקבותיי והזמינו שוקו חם. אני לא התעניינתי בגבינות אבל הן לוו בתותים שהיו טעימים. בעקבות ההזמנה ההמונית של השוקו המדריכה שלנו המליצה על מקום שנקרא "אנג'לינה" שמגיש שוקו חם הכי טוב שיש (כמעט נזל לה ריר שהיא דיברה עליו) צ'פי אמר שהוא ראה משהו כזה ושנלך לנסות...

לאחר הסיור (שהיה אמור להיות 4 שעות אבל היה 3 ורבע שעות כנראה בגלל מיעוט המשתתפים) הלכנו למופע שנקרא: איך להיות פריזאי בשעה אחת.

כלומר- התכוונו ללכת אבל המפה כיוונה אותנו למקום שגוי ופספסנו את ההופעה. צ'פי התבאס כי זה יום הולדתי וכי מדובר במופע מאוד מצליח (מקום ראשון באטרקציות בפריז בטריפאדוויסור). אמרתי לו שלא נורא ושנלך למופע הזה מחר אם יהיה אותו שוב. בכל זאת ניגשנו לכתובת הנכונה כדי לוודא שאנחנו מוצאים את זה וכדי לדבר עם מישהו ולהסביר למה לא הגענו ולנסות לקבל כרטיסים למחר... מופע לא זול- 30 יורו לכרטיס.

בקופה היתה מישהי שנתנה לנו את הטלפון של המפיקה ואמרה שנדבר איתה ונסביר לה. חשבנו להתקשר אליה מהמלון ולתת לפקידת הקבלה לדבר איתה בצרפתית כך שהיא תבין את הבעיה.

לאחר מכן אמרנו שעכשיו מגיע לנו שוקו חם באנג'ילה לפי המלצת המדריכה... מצאנו את המקום אבל הוא היה סוגר (ללא שלט של שעות פתיחה אז לא ידענו מתי נפתח ומתי נסגר...) אמרתי לצ'פי שזה כולה שוקו ושלא ננסה לבוא שוב למחרת אבל הוא התעקש- אם מישהו מקומי אומר לך שזה השוקו הכי טוב אז כדאי להקשיב.

לא רחוק מאנג'לינה היה גלגל ענק שכבר רציתי לעלות עליו מהיום הראשון- הוא מנצנץ ורואים אותו מכל מקום בעיר. סופסוף היתה הזדמנות אז עלינו עליו

שמחנו לגלות שהוא עשה 3 סיבובים לפני שירדנו ושבאנו בשעה טובה שהאורות של האייפל מנצנצים (כל שעה עגולה זה קורה).

אחרי זה חיפשנו משהו לאכול ומכיוון שאני מהווה בעיה בתחום המסעדות בחו"ל חיפשנו משהו מתוק (בקינוחים אני לא בעייתית) והגענו ל"פושון" שזה מוסד ומותג מתוקים ידוע בעיר. כל אחד הזמין קינוח ושתיה חמה. החשבון- 200 ש"ח. יקר רצח בעיר הזאת...

את היום האחרון התחלנו בשיחה למפיקה של המופע מאתמול- היא ביקשה שנגיע ב-17:30 למקום ואז נראה אם היא תוכל להכניס אותנו.

נסענו לסאקרה-קר - בהחלט מקום מרהיב עם נוף מקסים (חבל שצריך לטפס 234 מדרגות וזה רק בתוך המבנה...בחוץ יש עוד מלא מדרגות). אהבתי מאוד את הכיכר הסמוכה- מתחם של אומנים שמציירים פורטרטים בכל מני סגנונות ומוכרים ציורים של פריז- כל אחד וסגנונו המיוחד. 

המשכנו לרו דה מרטיר להסתובבות חופשית וסיימנו באיזור בבית הקברות הגדול והמפורסם של העיר בו קבורים מפורסמים...

צ'פי לא ויתר על אנג'לינה...ואני חוזרת על המנטרה- שוקו- מה כבר יכול להיות בשוקו?!

ובכן אנג'לינה זה ליגת העל של השוקו החם. זה היה טעים בטירוף ובפעם הבאה שנהייה בפריז זה מקום חובה.

אכלנו קינוח שראינו על כל השולחנות- צ'פי זיהה שמדובר בקינוח שמכיל ערמונים אז זה היה ברור שהוא מזמין את זה ואני רציתי משהו אחר אבל לא היה להם אז לקחתי גם את הערמונים. היה לי קצת כבד כל העסק יחד עם השוקו... אבל טעים.

הגענו למפיקה של המופע...היא נתנה לנו כרטיסים להערב (ניגנתי לה קצת על המצפון ואמרתי לה שאתמול היה לי יום הולדת והתבאסנו שפספסנו)

היא אמרה שהאולם מלא - 600 איש ושזה ממש יוצא מהכלל שהיא העבירה לנו את הכרטיסים להיום. 

המופע היה מצחיק. זה בעצם מופע של בנאדם אחד, צרפתי שצוחק על הצרפתים ומשווה אותם בכל מיני תחומים למוצאים אחרים (בעיקר לאמריקאים)

השחקן היה ממש חמוד והסביר בסוף המופע איך המופע נולד וכמה זמן לקח עד שבכלל הוא מצא מקום שיאפשר לו להריץ אותו. המופע רץ 4 שנים, מדי ערב ונחשב למאוד מצליח. אני ישר חשבתי שגם לנו בארץ צריך מופע כזה לתיירים (אגב 60% מהקהל היו מקומיים שבאו לצחוק על עצמם)

ביום ראשון בבוקר עליתי על אוטובוס לשדה התעופה לבדי וטסתי לבדתי לארץ (פעם ראשונה שאני טסה לבד...)

בשדה התעופה היתה הזדמנות אחרונה לקנות משהו אז נכנסתי לסניף של לדורה וקניתי 12 מקרונים באריזות מהממות קשיחות= 150 ש"ח.

שכניי לטיסה היו שני בני 5 צרפתיים אנרגטיים שההורים שלהם בחרו במודע לא לשבת לידם (ההורים ישבו מאחורינו...באמת לא מובן לי מה זה היה...)

הם היו חמודים, ניסו קצת לדבר איתי בצרפתית, עזרתי להם להדק חגורות, שמתי להם אוזניות שישמעו מוסיקה ועזרתי להם עם האוכל (בכל זאת- בני 5) היה חומוס והם לא ידעו מה זה... רציתי למות שראיתי מי יושב לידי אבל הייתי עסוקה בלרחם על זאת שהם בעטו לה בכסא לאורך כל הדרך... היא חשבה שאני קשורה אליהם ותקעה לי מבטים אבל הבהרתי שאין לי קשר לקונדסים.

אספו אותי מהשדה לבית והיום בלילה צ'פי חוזר מבלגיה :)