נניח שהיתה מונחת לפניכם האפשרות לבחור בצנצנת שוקולד שנראית אמיתי לגמרי אבל בפנים יש אפשרות שהשוקולד מקולקל - אין אחריות למה יש בתוך הצנצנת. עם האפשרות שבחרתם עליכם לחיות כל יום, כל היום, עד המוות.
יש אנשים שפותחים את הצנצנת ומגלים שוקולד איכותי, טעים שמספק להם רגעים של אושר (וגם מזה לפעמים נמאס...כמה כבר אפשר לאכול שוקולד לפעמים?)
יש אנשים שפותחים ומגלים שבמקום שוקולד, הצנצת מכילה קקי (סליחה אם הגעלתי מישהו) וזה לא מה שהם ציפו כמובן אבל את זה הם חייבים לאכול בכל יום עד מותם. הם יכולים להתלונן אבל הקקי לא ייעלם ולא ייגמר.
יש גם מצבי בינתיים- שוקולד פג תוקף, שוקולד בטעם שלא אהבתם, שוקולד עם עובש וכו'
זה בדיוק מה שאני חושבת על להביא ילדים
ילדים זה כמו חתול בשק- אתה קונה את השק ביוקר ומחוייב לשמוח עם מה שיש בפנים.
מצטערת אבל לי זה לא מתאים
כשהייתי בת 8 נולדה לי אחות
כשהיא התקרבה לגיל 3 הבינו שמשהו לא מתפתח איתה כשורה והיא אובחנה כאוטיסטית
ראיתי את הקשיים בגידולה יום יום שעה שעה
ראיתי איך החיים של אמא שלי נהרסו
חוויתי הכל מקרוב
לאחות של צ'פי יש 5 ילדים מקסימים ואני כל כך נהנית מסטטוס הדודה- מי שהגה את הקונספט הזה גאון! (הרבה יותר גאוני מלהיות סבתא)
אנחנו גרים בשכנות ומרגישה שאני דודה מעולה אבל מכאן ועד לגדל ילדים בעצמי המרחק הוא עצום...
התכתבות בפייסבוק לצד תמונה של אחד האחיינים שמסכמת את הפוסט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אוקה