אתמול בעבודה אחת העובדות הראתה לי תמונות שהיא צילמה בכיכר ספרא בעיר וממש התלהבתי מכל הדובים המגניבים שהיא צילמה. מיד עלה במוחי רעיון הזוי- מה הסיכוי שההורים של הבנות יסכימו לנו ללכת איתן באוטובוס ללב העיר בשעה 19:00... באמת לא חשבתי שהן יסכימו כי שניהם מהזן הפולני המודאג. רציתי באוטובוס כי למצוא חניה בעיר זה סיוט שאני שומעת עליו כל אוגוסט (יש עכשיו את חוצות היוצר ומלא אנשים בעיר). אחרי אתמול אני לא מתחרטת על האוטובוס...זאת היתה חוויה לימודית מעשירה עבורן.

להורים שלהן סיפרתי על התערוכה אבל לבנות לא, כדי שתהיה להן הפתעה והן לא חקרו אלא אמרו שכל דבר שעושים עם הדודים זה כיף!

עלינו על האוטובוס של שבע בדיוק (שהגיע בדיוק בשבע ורבע... אין באמת דיוק אצלינו) והתיישבנו במקום של 4- שניים מול שניים. הגדולה שעולה לכיתה ג' הקריאה לנו את כל שלטי האסור- אסור לעשן, לירוק, לפצח גרעינים, לדבר עם הנהג, להניח רגליים על המושב וכו' ושתיהן מאוד הקפידו על החוקים ושאלו כל הזמן אם לאכול סוכריה מותר ואם מותר לשתות.

לעיר הגענו די מהר, ירדנו בדוידקה והלכנו ברגל עד לכיכר ספרא. בדרך עצרנו ליד כל מיני דברים מעניינים- שמלות כלה, אריות מהמיצג של האריות שהוצג לפני שנים, אורות שמקשטים את העיר, פסיפסים לאורך כל רחוב יפו ועוד. לקח זמן עד שהגענו לכיכר עם הדובים אבל לא היה משעמם לרגע!

בכיכר הוצג שלט גדול שמסביר על התערוכה והקראנו אותו בשיטת ההגדה של פסח, כל אחד בתורו ואז הגיע החלק המעניין- עברנו דוב דוב ובחנו אותו מכל צדדיו (מאחורה לעיתים התגלו דברים מפתיעים), נתנו לבנות משימות- לספור כמה כלי נגינה יש על הדוב של אוסטריה או כמה חיות מתחבאות בדוב כלשהו. הן סקרו את הדובים בעניין רב וכשהגענו לדוב של נורבגיה רציתי להצטלם יחד עם צ'פי שלי. ואז נהגה הרעיון המעולה שלי- לתת לגדולה לצלם את שנינו. היא עברה קורס מזורז על המצלמה ואיפה אסור לגעת וצילמה אותנו. כמובן שצריך שיוויון וגם הקטנה (שהיא כבר גדולה כי היא עולה לכיתה א') רצתה לצלם. אוקיי... הגדולה צילמה את נורבגיה אז את תצלמי את שבדיה! אנחנו לא ידענו איפה הדוב של שבדיה נמצא והעניין הזה העסיק אותה לאורך כל הערב- איפה הדוב של שבדיה... מדהים אבל בסוף התברר שהוא היה ממש בין האחרונים וזה יצא טוב כי העייפות לא השתלטה עליהן ודי בזכות הציפיה לדוב של שבדיה.

צילמנו מלא דובים ובמיוחד הקפדנו לצלם מדינות שקשורות לסבים וסבתות- פולין והונגריה ולעובדת מסלובקיה:)

את הדוב של ישראל בכלל לא אהבנו וגם היו לידו הרבה אנשים אז מסתבר שבכלל לא צילמנו אותו.

מה שאפשר לצייר זה מדהים איזה יופי ושזה בכמות של 138 דובים זה מרשים ביותר. הנה תמונה לא באיכות טובה אבל טובה להמחשת הגודל:

אחרי כל ההסתובבות עם הדובים הלכנו לאכול פיצה בביג אפל פיצה והיה טעים מאוד, ישבנו על כיסאות בר גבוהים ועל הקיר של הפיצריה היה ציור מאוד יפה (צויר גם פסל החירות והראנו לבנות למה הדוב של ארה"ב עוצב כמו פסל החירות).

אחר כך היתה תקרית פיפי וצ'פי הלך עם הקטנה לחפש מקום לפיפי. בגלל התקרית הפסדנו אוטובוס שחשבנו לעלות עליו (של שעה 22:00) אבל בעצם בזכות זה שחיכינו לאוטובוס שאחריו- ב22:40 הסתובבנו במדרחוב וראינו כל מיני דברים מעניינים כמו מישהי שמנגנת בנבל- פעם ראשונה שהבנות רואות נבל. ראינו בחלונות הראווה כל מיני תכשיטים יפים ושופרות. נתתי לבנות סוכריות שקניתי מבעוד מעוד שזה מבוסס על משהו ששלחו לי באימייל- זוכרים שהיה אימייל עם ילדים שהמוצץ שלהם הוא שיניים גדולות כאלה מחוץ לפה? אז אם מכניסים את הסוכריה לפה זהנראה כמו המוצץ ההוא.

באוטובוס קשה לצ'פי שלי והוא מעדיף לרדת בתחנה הראשונה וללכת ברגל. ואני עצלנית ולא רגישה ורוצה להקיא  אז אני מעדיפה לנסוע עד הבית ולעשות את כל הסיבוב והפעם צ'פי הכריז על תחרות! הוא ירד בתחנה הראשונה והשאר יישארו באוטובוס ונראה מי יגיע קודם לבית. הסכמתי מיד והגדולה רצתה לרדת איתו ולנסות ללכת ביחד. רצינו שהיא תוותר על הרעיון כי לא היה לה נוח ללכת והיא כבר היתה עייפה אבל היא רצתה בכל זאת.

אנחנו במתח מי ינצח, באמצע הדרך ראינו אותם מהאוטובוס וידענו שהם יעקפו אם הגיעו לנקודה ההיא כבר... התקשרתי לצ'פי וניסיתי לעקב אותו בטלפון. אמרתי לצ'פי שכבר הגענו ואיפה הם.. חשבנו שזה יעצור את ההתקדמות המהירה שלהם כי ידעו שאנחנו כבר ניצחנו. מהנהג ביקשתי ("לילכי למה את מדברת עם הנהג- אסור!") שיעצור יותר קרוב לבית מאשר התחנה (הנהגים כבר רגילים בישוב לעצור ליד כל עץ רענן) וירדנו ורצנו מהר מהר. הגענו לבית וראינו שהם עוד לא הגיעו אז שמחנו ואז הנבלות יצאנו מהמחבוא תוך כדי צילום סרטון וביאסו אותנו:(

הבנות ואנחנו היינו מאוד מרוצים מהבילוי הלילי שלנו, הן התנהגו למופת (והיה לנו למה להשוות כי מלא ילדים שראינו בדרך היו בכיניים ואמא תקני לי..)

ונעבור לחלק המעניין- תמונות:

שוויץ-רק אדום לבן אבל מעניין.

תאילנד

דרום אפריקה

סלובקיה

דוב שמוצג בכניסה... מהצד השני הוא אפור חלק ולא הבנו מה הוא קשור אבל נכונה לנו הפתעה מהצד השני.

תמונה כללית מאחורה...שווה להציץ מכל הצדדים. הרבה אומנים גם כתבו את האימייל שלהם על היצירה:)

פרט מהדוב של עירק

אגב לשני דובים היו כאפיות- ירדן והרשות הפלסיטינית.

לא זוכרת של איזה ארצות... סתם תמונה שהיא בלעדינו אז שמתי כאן.

של ארה"ב- הדוב שהכי אהבתי:

בקיצור- רוצו לראות! הדובים יוצגו עד ה-28/8/07 בכיכר ספרא ירושלים.