כחלק מפרוייקט שהעלה דאלי ניסיתי להיזכר בעבודה הראשונה שלי. במשך השנים עבדתי במלא דברים וצברתי המון חוויות מהעבודות השונות ואני חושבת שמכל עבודה ועבודה למדתי שיעור חשוב לחיים. כשניסיתי לחזור אחורה בזמן נזכרתי שהעבודה הראשונה שלי היתה גם הכי רווחית. זה היה כשהייתי בכיתה א' ולאימי היה צהרון בבית. כחלק מהעבודה שלה בצהרון (איסוף ילדים בשעה 13:00) היא היתה צריכה לאסוף עוד ילדים בשעה 16:00. בשביל העשר דקות איסוף (גרנו ביישוב קטן בזמנו) היא ביקשה שאשגיח על הילדים עד שהיא תחזור. משום מה זכור לי שזה היה קורה רק פעם בשבוע ביום שישי אבל באמת שאני לא זוכרת הכי טוב. בשביל העשר דקות האלה קיבלתי 10 ש"ח ויצא לי בחודש 40 ש"ח. כשהגעתי לגיל בו קיבלתי דמי כיס גיליתי כמה העובדה הזאת היתה רווחית כי דמי הכיס שלי היו הרבה שנים 20 ש"ח לחודש, אחר כך עלו ל-30 ש"ח לחודש ולתקופה קצרה אף הגיעו ל50 ש"ח לחודש. עכשיו זה נראה אולי קצת אבל אז בעשרים ש"ח היה אפשר לקנות הרבה דברים... עובדה שאחרי תקופה של חסכון רכשתי לי אופניים מכל דמי הכיס שחסכתי.

עוד אנקדוטה קצרה על עבודה- גם כשהייתי צעירה תמיד חשבתי על דברים יצירתיים שאפשר לעשות מהם כסף. אני זוכרת תקופה שאחי הגדול (לשעבר) פתח עם חבר דוכן לממכר של משהו (לא זוכרת של מה) ואני רציתי להצטרף לעסקים! הרעיון שהבריק לי היה שמוכרים בחנויות ובשוק נענע אבל אף פעם לא ראיתי שמוכרים שיבה. אצלינו בגינה היו מספר שיחים של שיבה שגדלו בפראות ואני רציתי לעשות מזה כסף. גזמתי שיבה ועטפתי כל כמה גבעולים בנייר כסף בתחתית כדי שיהיה אפשר להחזיק את האשכול ונתתי לו שימכור כל אחד בשקל אחד. לא הורשיתי ללכת איתו לדוכן כי הייתי קטנה וגם לא נראה לי שהוא רצה שאבוא איתו אבל חיכיתי בבית ומאוד רציתי לדעת איך הרעיון שלי הולך... לא היו פלאפונים אז חיכיתי שהוא יגיע הביתה. כשהוא הגיע הוא ספר את הכסף יחד עם החבר שלו והם הפרישו לי 40 ש"ח. סכום אדיר חשבתי לעצמי! הרעיון שלי פשוט רץ!

כמה חודשים לאחר מכן הוא גילה לי שהם לא מכרו מזה בכלל וזרקו את הכל ופשוט נתנו לי כסף שלא אתבאס.

משום מה- עד היום אני אף פעם לא רואה שמוכרים שיבה.