מה שהיה בקצרה:

צ'פי שלי הזדקן בעוד שנה ולכבוד המאורע נסענו לאיזור הגלבוע (ליתר דיוק ולצורך ההפתעה- אני נהגתי לאורך כל הדרך!).

התחלנו את הבוקר בפיקניק בטבע עם סלסלת טנא של הר הרוח.

לקראת הצהריים הגענו לסוויטות איריס בעין חרוד- התאהבנו בסוויטה ומיד נכנסו לג'קוזי הענקי והמפנק.

התעניינו במחיר של הג'קוזי אך כשנאמר לנו שלוקח למלא אותו חצי שעה ירדנו מהנושא.

בערב התארגנו לארוחת ערב ב"חוות התבלינים בגלבוע" שהתגלתה כהצלחה מסחררת- מומלץ בחום. האוירה נפלאה, הנוף מהמם, השירות היה מעולה והאוכל כפרי וטעים.

הלכנו לישון מוקדם כדי להתעורר לפנות בוקר (4:30). לצ'פי הכל היה בהפתעה- ועד שלא עמדנו ליד הכדור הפורח חסר האויר בהתחלה, הוא לא הבין מה אנחנו עושים בשדה חרוש לפנות בוקר.

כשחזרנו (9:00 בבוקר) חיכתה לנו ארוחת בוקר עשירה ומגוונת שהובאה לסוויטה ונתנה סיום מתוק לבוקר נפלא.

אני לא אחזור ואספר שוב על הג'קוזי ולכן אקפוץ לפעילות הבאה- קודם כל חשוב לי לציין שרכיבה על אופניים זה משהו שאני לא יודעת לעשות ובעצם לא עשיתי מעולם, להוציא ניסיון עם גלגלי עזר. לכן מיותר לציין שצ'פי ממש לא הבין מה אנחנו עושים ליד "hooha בית לרוכבי אופניים". משם יצאנו לרכיבה על אופני טנדם בכפר תבור. הומלץ לנו על המסלול הקל למתחילים- 6 ק"מ. בזכות האופניים הזוגיים הצלחתי לרכב לראשונה יותר מכמה מטרים. אני חושבת שאני עדיין לא אדע לרכב על אופניים רגילים אבל זו כבר התקדמות. המסלול התחיל בירידות והתלוננתי שקל מדי. באמצע הדרך כשהתחלף לעליות כבר סתמתי והתחלתי להתנשף. היה קשה אבל הנוף והחוויה היו שווים. הרגשנו רעננים אחרי כל חינגות האוכל שהיו לפני זה.

כרגיל חזרנו לג'קוזי מפנק.

אחרי שהרווחנו ביושר כמה קלוריות, נסענו לארוחת ערב ב"מוזה" בגן השלושה. אמנם היה יחסית ריק אבל היה מבחר מנות לצמחוניים. בעיקר התלהבנו מהפוקצ'ה שהיתה מושלמת. צ'ופר נוסף היה לראות את הסחנה שקט ונטול רוחצים.

את היום האחרון פתחנו שוב עם ארוחת בוקר בסוויטה, ארזנו את הפקלאות ויצאנו לטיולון פרידה מהאיזור בגן היפני בקיבוץ חפצי-בה. הגן קטן מאוד אבל היה נחמד לבקר בו. ראיתי לראשונה פרח לוטוס במציאות.

~חזרה הביתה~

מה שהיה בתמונות:

אתמול נסענו לחיפה ואחר כך גם היינו בקיבוץ... היה יום ארוך ומתיש וחזרו מאוחר:)

אין לי כח לכתוב יותר מדי אבל תמונות אני אשים:

 

תמונת פנורמה לא הכי מוצלחת (החיבורים נראים יותר מדי) מתהצפית על חיפה והגנים הבאהיים.

ד ו ג מ ן- כל תמונה שלו יוצאת שווה:)

קונדיטוריה בדלית אל כרמל. נראה לי שעליתי כמה קילו רק מלצלם...

חיפה עיר מטופחת ובכלל עושה רושם שאדוארד מהסרט "המספריים של אדוארד" גר שם. אני אוהבת שגוזמים שיחים ועצים בצורות יפות:) חבל שהבאהיים החליטו שבימי רביעי הגנים האלה סגורים:( אבל לא נורא, זה מרשים גם ככה.

היינו בחיפה, דאלית אל כרמל ועוספיא, יריד האומנויות שליריד פסטיבל הסרטים של חיפה, בית קפה "חיפושית בקפה" ובקיבוץ של סבתא של צ'פי.

בכלל לא הורגש שהיה אתמול ערב חג, הכל היה פתוח ומלא אנשים ברחובות ובבתי קפה והיה מאוד נחמד:)

צ'פי היה במילואים כל השבוע ובזכות זה הוא לא עבד ביום חמישי בלילה מה שפינה לנו את יום שישי בבוקר- סופסוף יום שישי בבוקר ששנינו לא עובדים!

כמובן שאם שואלים אותי התשובה תהיה- ארוחת בוקר (את המילה ארוחת יש לקרוא במלעיל) וכך היה. הלכנו לקופי בין שזה כאילו שהייו בניו- יורק. כולם שם דיברו אנגלית- העיר מלאה אמריקאים וכולם התיישבו בקופי בין. התור היה ארוך אבל שרדנו אותו והארוחת בוקר הזוגית הייתה נחמדה (עדיין לא מצאנו משהו שמתעלה על הארוחת בוקר של טל בייגלס). לסיום קנינו אייס בלנד מוקה ווניל אולטימטיבי ויצאנו להוריד את האוכל בסיור רגלי ברחבי מרכז העיר.  קלטנו שיש מוסיקה בכיכר ציון ולמרבה ההפתעה היו שם גם כיסאות מול הנגנים- ברור שהתיישבנו! אני מצידי אתנחתא כל כמה דקות (מה לעשות שאני כולי פדלאה?!) הם ניגנו מוסיקה נחמדה ומקורית ובין הקטעים אחד מהם סיפר שזה בעצם חלק ממאבק הסטודנטים ושיש בהמשך דוכנים שאפשר לחתום בהם על עצומה ושיש אוניברסיטת רחוב שיועברו שיעורים בכל מיני נושאים ברחוב. טיילנו בין המיצגים שהסטודנטים ארגנו ובין אומני הרחוב שלא היו קשורים למאבק אבל הוסיפו עניין בדרך.

כל הורדת האוכל היתה לצורך פינוי מקום לקיורטוש- המאפה ההונגרי שעדי המליצה עליו (שמתם לב שהרבה דברים שהיא כותבת אני עושה? מזל שמביאים פה ושם גם דברים לירושלים...). הקטע הוא שלפני כמה שבועות נסעתי במונית (על חשבון העבודה) לאמא שלי ובדרך ראיתי בחטף שלט-"המאפה ההונגרי". סיפרתי לצ'פי שלי ואמרנו שנלך לראות מה יש שם ביום מן הימים. אבל- מאז שעדי פרסמה את הפוסט על הקיורטוש ועשתה לי חשק ומישהו הגיב אצלה שיש בירושלים זה נעשה מוחשי יותר וביררתי עם הכתובת שיש להם באתר אם אכן זה הסניף הירושלמי וכתבו לי שכן. בקיצור היום הלכנו וקנינו 2- אחד שאכלנו בגן ציבורי (בבקעה שתמיד שאומרים לי בקעה אני חושבת על בקעה אל גרביה... אבל זו שכונה חמודה מאוד:) קנינו ריבת חלב שהיה מוצלח מאוד וטרי ביותר והם עוטפים את זה כאילו שזה מתנה... את השני (שוקולד חלבה ופיסטוק) הבאנו למשפחה של צ'פי (הונגרים) ואמא שלו אמרה שזה מחזיר אותה לטעמי ילדותה (שזו מחמאה אדירה כי בדרך כלל הטיפוסים הנוסטלגיים אומרים שפעם היה הרבה יותר טוב ושאין מה להשוות). סבתא של צ'פי היתה בשוק מאיפה הבאנו את הדבר הזה והעובדת שלנו מסלובקיה (שיודעת הונגרית וישר אמרה איך קוראים לזה) שלושתן התלהבו וחיסלו:)

שישי שעבר הייתי בהופעה של רועי לוי (בחינם!) והיה נחמד לפרקים...לא להיט גדול. מחר אני הולכת להופעה של עדי אשכנזי ואני מקווה שיהיה יותר שווה... (גם בחינם!).

התמונות שלו מאוד יפות! במיוחד הפנורמה

ביקשתי מהבוס שלי שיחליף את הציור שמוצב מול העיניים שלי באחת מתמונותיו... הוא אמר שיש מצב ושהוא יעבוד על זה- אדווח אם זה יתקיים.

נחשי גומי

אני קונה בדרך כלל נחשי גומי איכותיים של חברת VIDAL (אין קשר משפחתי וחבל...). יש חנות ליד תחנת האוטובוס שלי ומשם אני קונה. לפני  כמה ימים צ'פי ביקש שאקנה לו למילואים אז הלכתי לחנות- הבאתי שקית והושטתי כסף במדוייק- 24 ש"ח. "מה זה?" שאל המוכר (איש מבוגר- בעל הקיוסק). זה מה שאני תמיד משלמת לך... עניתי אבל הוא הודיע לי שזה היה בטעות וששלושים ש"ח זה הסכום שעליי לשלם. יצאתי בדרמטיות ואמרתי לו שאני הולכת לקנות בשוק! מי שיש לו עיניים גדולות אוכל אותה בסוף...

ובכן - הלכתי לשוק והייתי בשוק שגם שם מוכרים בשלושים ש"ח את הסוג הזה. ליד הסוג האיכותי שכב לו סוג פחות איכותי אבל נתתי צ'אנס וקניתי 4 שקיות של חצי ק"ג כל אחת בטעמים שונים. חלק היה לא רע אבל הנחשים לא היו איכותיים כמו ה"וידל". צ'פי התאכזב ואני גם אז יומיים למחרת (כי יום למחרת הייתי בחופש) אמרתי שאני אקנה את הסוג הטוב (מהשוק...לא רוצה לתת להוא להרגיש שדפק אותי...). רציתי לקנות מהשוק אבל בדרך ראיתי שהמוכר ההוא לא נמצא ונמצא שם מישהו צעיר- כנראה הבן שלו. לקחתי שקית וחיכיתי שיגיד לי מחיר. הוא אמר 25 ש"ח- הייתי מרוצה ולקחתי עוד שקית (זה טוב עד 2008 אז מה 'כפת לי?). הייתי מרוצה מזה שלא הלכתי עד השוק ושקניתי 2 שקיות.