לפני חודשיים הבוס שלי ביקש שאכין מכשיר בצרפתית כולל GPS בצרפתית, שירים ומשחקים לילדה אוטיסטית בת 11.
זו בקשה קצת יוצאת דופן כיוון שבדרך כלל הלקוחות שלנו דוברי אנגלית אבל סבבה. בקשר לשירים ומשחקים לילדה אוטיסטית זו היתה נראית לי בקשה מוזרה כיוון שאחותי אוטיסטית (בת 22) ולא דמיינתי אותה משחקת אנגרי בירדז או שומעת ג'סטין ביבר.
שמתי GPS בצרפתית ואת שאר המשימות העברתי לעובדים היותר צעירים במשרד כי אני באמת לא יודעת מה ילדים בני 11 שומעים או משחקים בימינו.
ביום הגעת הלקוחות מי שעבדה ערב הביאה להם עד לפתח הבית את המכשיר (הם שכרו דירה במרקח 10 דקות הליכה מהמשרד), היא שכחה לקחת איתה מטען לרכב אבל הבטיחה להם שמחר בבוקר מישהו יביא להם. רצה הגורל ומי שהיה אמור להביא להם את המטען לרכב איחר באותו יום ואילו נאמר לי שהם יוצאים מהבית בשעה 9:00 לטייל עם מדריך לכן זה צריך להיות על הבוקר. ראיתי שזה קצת בעייתי להביא להם את המטען, התקשרתי אליהם ושאלתי אם יוכלו לעבור דרכנו לקחת את המטען. ענה לי האבא בחצי אנגלית חצי צרפתית. תכלס זה עוד אתר תיירותי- מלון המלך דוד ככה שלא הרגשתי שזו בעיה גדולה שהם יבואו אלינו.
בסוף הטיול שלהם, אחרי הצהריים הם נכנסו למשרד - אבא, אמא ושתי בנות שאחרי שניה וחצי נוכחתי לראות שהיא אכן אוטיסטית- ילדה ג'ינג'ית מקסימה שישר עמדה לידי וסוג של חיבקה אותי. במשפט השני שלי שיתפתי אותם שיש לי אחות אוטיסטית ושכל הכבוד להם שהם טסים איתה לחו"ל- זה בטוח לא קל.
ראיתי שהוקל להם שעומד מולם מישהו שמבין אותם ולא מבוהל מהילדה. ישר ניגשתי לנושא הקרוב לליבי- מכיוון שהם מצרפת שיתפתי אותם בעובדה שאני אוהבת מקרונים 
אז נתתי להם מטען והם ביקשו שאראה להם איך ה-GPS עובד.
כדי להפעילו יצאתי איתם למרפסת של בית הקפה של המלון שתצוגת המתוקים שלהם הכילה מקרונים שבדיוק דיברנו על זה לפני דקה וכשמקרונים מופיעים במערכה הראשונה כמעט בטוח שאני אוכל מהם במערכה השלישית.
במרפסת הסברתי על ה-GPS שכבר היה מכוון לצרפתית אבל הסתדרתי עם זה איכשהו.
הצעתי שאצלם אותם- תמיד בטיול קשה למצוא מישהו שיצלם את כולם ותיירים תמיד מקבלים את ההצעות שלי :)
לא יודעת להסביר את זה אבל רציתי לראות אותם שוב והעלתי רעיון שיבואו לארוחת צהריים בבית של אמא שלי. העלתי את הרעיון אבל אמרתי שאני צריכה לשאול את אמא של קודם ואז אודיע להם טלפונית.
בסוף חזרתי למשרד ואחרי 10 דקות הם באו שוב מצויידים בקופסאת מקרונים שקנו לי בבית הקפה. במשרד לא הכירו את העוגיה האהובה עליי אז שיתפתי כדי שיזכו לטעום את הפלא.
בסוף יום העבודה התקשרתי לאמא שלי ושאלתי אותה אם מתאים לה לארח משפחה של 4 כולל ילדה אוטיסטית שפגשתי בעבודה. היה ברור לי שהיא תשמח ותשתף פעולה ואכן כך היה. לא ידעתי אם הם יהודים, אם הם שומרי כשרות וכו' אז אמא שלי הכינה מלא אוכל- בשרי, דגים וצמחוני- הם אהבו את האוכל והיה מפגש ממש נחמד שהסתיים בהחזרת אחותי להוסטל בו היא גרה. לקחנו אותם איתנו לביקור בהוסטל והסיור הסתיים בים של דמעות... היה מרגש.
בסיום המפגש האבא ביקש שנפגש שוב והפעם הוא מזמין אותנו לארוחת ערב. קבענו ב"רולדין" בממילא 3 ימים לאחר מכן.
למפגש השני והאחרון שלנו קניתי מתנה קטנה לבנות- שרשרת עם גרגר אורז שעליו כתו בשמן בצרפתית ועברית משני צידי האורז. הן מאוד אהבו את המתנה וישר ענדו את השרשראות.
במפגש הזה פטפטנו רבות והרגשנו כאילו אנחנו מכירים כבר שנים וזה הכי טבעי שנשב בבית קפה ביחד.
החלפנו כתובות ותאריכי לידה.
כבר ימים אחרי שהם חזרו לביתם היתה יום הולדת לאמא- רציתי להזמין לה משלוח של מקרונים אבל היה לי ממש קשה למצוא מקום שיבין אותי ושיעשה משלוח- הם גרים בעיירה קטנה ולא היה לי מבחר של מקומות ובשני המקומות שמצאתי ברשת לא הבינו אותי. גייסתי את אמא של צ'פי שהיא מדברת צרפתית יותר ממני אבל משום מה גם אותה לא הצליחו להבין והשיחה התנתקה מלא פעמים.
שלחתי ברכה באימייל וכשהם ענו לי כתבתי את ניסיונותיי להזמין מקרונים... היא ענתה לי שהיא בכלל לא אוהבת מקרונים אז לא נורא שלא יצא
בקרוב יש לבת הקטנה יום הולדת אז הכנתי לה מתנה דיגיטלית... בראש השנה הם כתבו לנו שנה טובה וצירפו תמונה של שתי הבנות אז עשיתי לה ציור דיגיטלי שמבוסס על התמונה שלה. זה מה שיצא:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אוקה
