המון זמן לא כתבתי ופתאום בא לי להקדיש פוסט שלם ל-פיצה.

שמתי לב שהמאכל הזה לוקח חלק חשוב בחיי ומגיע לו הכבוד לפוסט משלו. הפוסט יהיה בנוי מאנקדוטות בחיי שהפיצה משתלבת בהן- ואולי יתעדכן תוך כדי תנועה גם בעתיד.

פיצה מקפיצה- אני חושבת שזה היה המפגש הראשונה שלי עם פיצה. לפי ההגיון זה היה אמור להרתיע אותי מהמאכל הזה לנצח אבל זה לא קרה ואני שמחה על כך. אני זוכרת שאמא שלי היתה קונה פיצה מקפיצה ובתור ילדת מפתח אהבתי לחמם ולאכול. אחותי חסרת הסבלנות היתה אוכלת אחרי חימום במיקרוגל אבל אני הייתי מחממת בתנור.

פיצה בקרית שמונה- זכורה לי סיטואציה שאבא שלי לקח אותי ואת אחי לפיצריה ובטעות הזמין לי משולש עם זיתים במקום רגיל (היתה לי תקופה נטולת תוספות על הפיצה בילדותי). התבאסתי ואחי הקטן הציע שהוא יתחלף איתי כי הוא קיבל פיצה ללא תוספות. מה שזכור לי במיוחד זה היה שהוא אמר- הנה, אני אוכל את הזיתים ותהיה לי גם פיצה רגילה.

פיצה עם עינת- כשבת דודתי עינת רצתה שאבוא אליה הביתה, היא ידעה איך להציג את זה בצורה מגרה- בואי, נכין פיצה! תמיד קפצתי על ההצעה כשהיא היתה מציעה את זה. מה שקרה בפועל- 90% מהמקרים לא הגענו ללהכין את הפיצה ורק ב-10% באמת הכנו פיצה. לימים זו נהיתה בדיחה פנימית שלנו וכל פעם שהיא מציעה לי לבוא אליה, אני צוחקת ושואלת אם נכין פיצה או כרגיל לא נגיע לזה.

פיצה על פיתה- במהלך התיכון גרתי יחסית קרוב לבית הספר ובשעתיים החופשיות שהיו לי (הייתי רק במגמה אחת והשעות החופשיות היו בזמן שאחרי למדו את המגמה השניה) היינו הולכים כל אנשי המגמה האחת אליי הביתה, רואים טלויזיה, מרכלים ואוכלים פיצה על פיתה. זה היה קורה המון (אמא שלי היתה משתגעת מכמויות הגבינה הצהובה שחיסלנו). באחת הפעמים היה מחסור קל במלאי הפיתות...ואז קרה משהו ששינה את המתכון והפך אותו להרבה יותר מוצלח- חציתי כל פיתה לשניים וכולם אהבו את הרעיון שהפיצה הפכה לדקה וקריספית יותר. לפעמים מתוך מחסור צומחים רעיונות ממש מוצלחים.

פיצה האט- לפני הצבא חיפשתי עבודה בנרות...היו לי 10 חודשים פנויים ובכל מקום שתלו שלט דרושים, גם ציינו שמחפשים אחרי צבא. בזכות עינת בת דודתי האהובה השגתי עבודה כמלצרית בפיצה האט. זה היה סניף גדול של מסעדה ממש במדרחוב בירושלים (כבר נסגר) ואם חשבתם שזה יוציא לי את החשק לפיצה, טעיתם. אישית אני לא אוהבת את הפיצה העבה של פיצה האט אבל הדקה סבבה לי.

הפיצה של רוני- לפני כשנה וחצי בעוד צועדת לסניף הדואר לשלוח חבילות, שמתי לב שעומדת להיפתח פיצריה חדשה ממש בדרך. חיכיתי לפתיחה וחשבתי שיהיה נחמד לנסות את הפיצה שלהם. כל יום כשהלכתי לדואר ראיתי את ההתקדמות וביום הפתיחה הריח קיבל את פניי מקילמטרים... נכנסתי והזמנתי משולש ומאותו  רגע הפכתי למעריצה. פיצה מעולה- רוני נחמד וכל יום בדרך לדואר אני אומרת לו שלום ומדי פעם גם מצטיידת לי במשולש :) ממליצה בחום- פיצה רוני ברחוב יפו 25 בירושלים. יש גם אופציה להזמין מגש טבעוני.

פיצה על בסיס אשתנור- בשוק מחנה יהודה אני אוהבת לקנות לחמים. יום אחד קיבלתי הרצאה של מה ההבדל בין לאפה לאשתנור. שאלתי את המוכר אם מומלץ להכין פיצה על בסיס האשתנור והוא אמר שכן. קניתי וניסיתי וזה אכן יצא מוצלח ביותר.

האשתג באינסטגרם-#מלכתהפיצותזואני- באינסטגרם אני מעלה תמונות של הפיצה שהכי מזוהה איתי- פיצה על פיתה- הספסיאליטה שלי. את הכל אני מתייגת תחת ההשאתג הנ"ל.

פיצה בחו"ל- כשאני בחו"ל אני לא אוהבת לנסות דברים חדשים ותמיד זוממת על פיצה. אף פעם לא התאכזבתי מפיצה. לשמחתי יש פיצה בכל העולם. בטיול האחרון שהייתי בלונדון, נסעתי עם בנות שלא הכרתי קודם. הן היו המומות מכמה אני לא מנסה דברים ותמיד מזמינה פיצה. צ'פי כבר רגיל לזה :)

סבתא חנה- מסתבר שהאהבה לפיצה עברה אליי בירושה- גם סבתא שלי מאוד אוהבת פיצה :) פעם בכמה זמן אנחנו מביאים מגש פיצה למפגש השבועי הקבוע איתה. ביום הולדתה ביקשתי שישימו זיתים בצורת לב ויכתבו את שמה עם זיתים. 

פיצה מטר- ממש אהבתי את הפיצה הזאת ואת הקונספט שזה נמכר לפי מטר ואפילו כתבתי פוסט שכותרתו "יום אבל לאומי" כאן בבלוג.

טוני וספה- אחלה פיצה והזוכים בתחרות קופסת הפיצה הכי מעוצבת שיש!

פיצה פפרוני- בילדותי זאת היתה הפיצריה היחידה במבשרת (עכשיו כבר יש מלא פיצריות ביישוב לא כזה גדול) זכורה לי שיחת טלפון מהם שבישרו לנו שזכינו בפרס הגדול בהגרלה שהם עשו- אוטו כזה גדול- משחק לילדים אבל ממש שווה.

פיצה ביג אפל- לא אשכח את הסניף הראשון והקטן שלהם ברחוב דורות ראשונים בירושלים. לא כל כך זוכרת את הפיצה...אבל הקונספט של המקום היה- הקירות שלנו מזמינים אתכם לקשקש עליהם. כל הקירות היו מקושקשים והרגשת בר מזל אם נותר לך מקום פנוי לכתוב בו. אחרי כמה שנים הם עברו לסניף גדול וחדש ברחוב לונץ ולא העבירו את הקונספט...עדיין בא לי לקשקש להם על הקירות מדי פעם :)

פיצה בנורבגיה- בערב הראשון שלנו בנורבגיה בשנת 2005 הזמנו פיצה וקולה (אז עוד הייתי מכורה לדיאט קולה) הפיצה עלתה 120 ש"ח והיינו בשוק מזה...כוס שתיה עלתה 40 ש"ח. הבנו שזה הול להיות טיול יקר בטירוף. מה שכן- שנינו ממש אהבנו את רשת הפיצריות שנקראת "דולי דימפלס".

מאז שיש פיתות מרובעות (אוהבת את אלה של ברמן) זה מתאים בול לגודל של הגבינה הצהובה וטעים מאוד!

התוספות האהובות עליי - זיתים ירוקים ובצל. לרוב מזמינה מרגריטה ללא תוספות :)

לילך