כולם אשכרה שואלים אותי איך היה ומה היה..
אבל אני פשוט לא יכולה לספר להם כי אין לי מה לספר
הם היו צריכים לחוות את זה
אין לי מה לספר חוץ מזה שזה הדבר הכי טוב ומיוחד שקרה לי ב5 שנים האחרונות בערך
חוץ מזה שהיה לי אינפוזיה ובכיתי להורים בטלפון על זה שאני רוצה לחזור הביתה וכל כך התעצבנתי על חברים שלי שהם לא באו ליום ביקור..
שלמרות הבכי והרצון לחזור הביתה נשארתי כמו גדולה עד סוף הקורס את הפאקינג 12 ימים האלה וגם קיבלתי תעודת מדריך
אני אשכרה מדצי''ת
פאק התחושת סיפוק בדרך חזרה הביתה אני לא חושבת שהרגשתי דבר כזה בחיים
הייתי כל כך גאה בעצמי
ולמרות העצב והבכי שהיו ביום האחרון מהפרידה מכולם אנחנו נשמור על קשר(: בייחוד חוג 10
אני אוהבת אותכם תודה על ה12 ימים הכי טובים בחיים שלי ובלי הגזמות.!
מחנה אלון,
לעבודה להגנה ולשלום עלו והגשימו!
