קצוות חוטים של ריחות, שיירי פסולת של צבעים דהויים ופגרי זיכרון, וכשחושבים על זה עוד קצת פחות. הילדות התרחקה ועזבה אותי, ולא מתוך מקום של בגרות ועצבות, מתוך ידיעה וללא קבלה. אולי, ניסיון להעלות ולגרד את הגלד החום שאם ינשור בטח כבר לא ישארו לי יותר מדי סיכויים. כי לפתוח את הצלקות זה כבר יותר קשה ויותר מורכב. ומי יודע מה יוליד אותו גלד שרוצה רק ליפול, להעלם להתמוסס לתוך האדמה, מה הקרישים החומים והאדומים טומנים בחובם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
