איזו מטאפורה נהדרת זו צומת. התפצלות של שביל לשניים, וכל מה שמשתמע מכך.
ונדמה, שחוט משי כבר מושך ומתווה את הדרך, שקבועה. נותר רק ללכת, ולהגיע לאותה התפצלות, שכשמגיעים אליה אין צורך באמת לבחור. פשוט הולכים והולכים. ואתה יודע שבדרך יחכו שקרנים ואולי גם קצת הגיון, ותצטרך לחבר ולהדפיס, ולהדרים.
יש רגע ממש יפה, כשאתה עבר ליד פרח, והשמש נמצאת בדיוק מאחוריו, ומאירה את כותרתו ואת עליו, והכל נהיה שקוף. ורואים נימים וצבעים בוהקים וצללים וצורות.