התנבבתי, יפתי. אני מואס בעצמי ויוצר קונפליקטים וסתירות פנימיים לאין שיעור וזה כבר עבר את שלב התיסכול. אני ממש לא בדיכאון רק קצת נבוב. בעיקר מנסה למלא חללים שאני לא יודע איך, וזה מה שהכי קשה בשבילי עכשיו. אלה שיאהבו אותי, הם אלה שיאהבו אותי, ועכשיו, אני כבר לא מרגיש שום צורך להצטדק. את הרי מכירה אותי לא מאתמול, וסיפרתי לך את כל אשר יגורתי, ובכך הכל ממשיך לעת עתה.
לאחר שסוכם הדבר, והוחלט, שאין טעם להשאר למען ההשארות, נעקרו מן השורש עשבים שוטים, וכך פרח לו היהודי הנודד הסגול שבקבר ליד חדרי. זה ממש לא מחדל, להפך, הפריחה והשגשוג זאת בחירה שאין עליה עוררין וגם אין סיבה שיהיו. אני רק לועס מסטיק מנתה עדין כרגע, וזה בתכלס, מה שחשוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
