זה לא חולה, זה שאריות. אתה שואף, לוקח אויר חזק דרך הפה והצליל שהריאה הימינית שלך עושה דומה לרשרוש, אנחה, רעש חניקה בלתי רצוני.
אני מכיר את זה טוב, אכזבה ועלבון, ובעיקר ניסיון להסתיר את שתיהן. להגיד שזה בסדר ושבכלל לא נעלבתי ושהכל מובן. ויעני, אתה עובד על עצמך חזק, אוטוסוגסטיה בשקל, הדחקה יותר נכון.
הרגליים נצבעו בסגול עכור, ומתוכן הציץ הכחול-ים. שטיפת כלים אכן נראתה במקום, בהקשר לשניים הקודמים. ולאחר אכילת חציל בטחינה בהחלט נראה כי תפל זה בפנים, ומלח זה בכלל בחוץ, פאסה, לא במודה.
כשאתה מבין שהבליטה בכיס, המורבעת הזאת שאתה רואה מבעד לג'ינס, היא פלאפון וכרגע אתה משובעד לדבר שיכול היה להיות סתם בליטה חסרת משמעות החיים לא נראים במיטבם. אבל אחרי זה כששמים מוזיקה בחדר על פול ווליום, ועובר בך מין פולס חשמלי כזה שגורם לך לזוז. לאף אחד לא אכפת מהפלאפון המזדיין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
