לא ברור לי איך אני מצליחה להישאר אופטימית.. במיוחד אחרי שכבר כתבתי את הקטע הזה והוא נמחק לי.

הלחץ הזה מסביב - בגרות ברדיו, מבחנים בהיסטוריה, מתמטיקה ותקשורת..

שלא לדבר על הבגרות בספורט - בעע..

ויש לי עוד עבודה איזה 3-4 פעמים בשבוע, אמנם כסף אבל גם גוזל זמן..

ולקבוע שיעורי נהיגה..

עומס.

זה מציף אותך למעלה ולא נותן לך לשקוע בתוך הלחץ והדיכי.

אני לא יכולה בלי מוזיקה. מצדי הייתי יושבת כל יום שעה עם האמ פי. אבל בפועל זה קורה אולי פעם פעמיים בשבוע.. חבל.

לפחות יש לי פלייליסט שמתנגן לי בראש. כמעט ולא קורה שאין לי שיר "רקע" בראש.. שמתנגן יחד עם שאר המחשבות..

אני לא יכולה בלי מוזיקה, פשוט לא.

אני ממש מחכה לזה ומקווה להתקבל לגל"צ.. הייתי רוצה להיות עורכת מוזיקלית.. זה תפור עליי.

עכשיו אני בעיקר מתכוננת מבחינת ידע כללי כי זה הדבר הראשון שבודקים שם.

וויש מי לאק :P

הנה משהו אופטימי באמת: פרסומת ארגנטינאית לקוקה קולה. אל תהיו גזענים ותנו לזה צ'אנס, זה באמת חמוד.. התרגום לעברית למטה.

בכל פעם, שהשמש זורחת,

אתה מתעורר, אני מתעוררת

והאור יוצא לחפש, את הדברים שהחביאה החשיכה

ובכל פעם שנולד ילד, השמש זורחת

אחרי כל הסערות, השמש זורחת

צריך לנצח את הבדידות

ולא לפחד מהקשיים

אחרי הלילה הכי עמוק, זורחת השמש

(כמובן שבספרדית זה נשמע טוב יותר :)

מי שאהב את השיר ומחפש את הגירסה המלאה השם הוא: cada vez que sale el sol