כשאלוהים אמר בפעם הראשונה שהוא הולך לשבת שבעה די התפלאתי. משום מה, בזמן האחרון התחלתי להיות יותר ויותר משוכנע שהוא מן חילוני אנטי דתי ואנטי כל סממן של יהדות. כשחזרנו הביתה מהלוויה, הוא הזמין את נהג המונית שבינתיים כבר הפך לחבר שלנו, לתה עם נענע ואמר לו שזו מצווה. מסתבר שהנהג שלנו רוחש כבוד לתורה כי הוא נכנס מה-זה-מהר. בדרך הוא עוד הספיק לקלל ברומנית את השכנים שהשאירו את הזבל שלהם במעבר. אני מתחיל להאמין שהתחביב הזה שלו הוא דרך חיים.
אחרי שישבנו והסתכלנו באלבומים של אלוהים ואהובתו (הנה פה אנחנו בצבא וכאן אני לוקח אותה לטיול בעיר העתיקה), אהרון הנהג אמר שהוא חייב להמשיך בעבודה ושאשמור על החבר שלי כי הוא אדם יקר. הוא הבטיח לבוא בהזדמנות לקלל איתנו קצת ונשק לאלוהים על המצח. ברנש חם וסוער אהרון. יש עליו.
די התפלאתי שלאט לאט התחילו לבוא חברים של אלוהים מכל מיני שלבים בחייו ופקדו את הבית בנימוס. הם אמרו כמה שהם מצטערים ושלא-תדע-עוד-צער ואלוהים נשק להם בנימוס בשני הצדדים וגם אני. יש לי תחושה שרובם חשבו שאני הבן של אלוהים מבוסטון. הבן-זונה לא הגיע עד עכשיו. הוא בטח עסוק באיזה הנפקה או משהו כזה.
לפנות ערב, משאחרוני המנומסים עזבו את בית האבלים, הכנתי לשנינו כוס קפה בפינג'אן וישבנו במרפסת. רוח הערב היתה קרירה ונעימה והירח היה במילואו והביט בנו בחשש. שאלתי את גד איך זה שהוא מסוגל לבוז לכל מנהגי הדת, מצד אחד ומצד שני לקיים מנהג כל כך יהודי כמו השבעה.
"קשה להסביר לך בצורה פשוטה מזו, לייב שמעון, אבל זה שאיני מקבל את הדיקטטורה של המצוות המאורגנות אין פירושו שאין ביניהן מצוות נכונות בשביל עצמי. לא המצוות הן הבעיה. הארגון שעומד מאחריהן, הסנקציות שמטילים על המפירים אותן, השימוש שעושים בהם הממסדים - אלה בעיות של ממש."
היכולת של אלוהים לדבר בלשון המעטה צריכה להילמד בכמה בתי-ספר.
"אבל כשאתה מדבר על מצווה אינך יכול לנתק אותה מהמקור הפילוסופי וההלכתי שממנו היא שואבת." אמרתי לו, מנסה להיות קונפורמיסט לרגע.
"מי אמר? האם מצווה עומדת בזכות מי שמשתמש בה ועומד על מילויה ומטיף לאחרים למלא אותה? מדוע לא תוכלו ללקט ציוויים שאתה מטילים על עצמכם מרצונכם ומבחירתכם ועל פי הבנתכם וההגיון שאתם מוצאים במצווה ומצווה? מדוע לא תבחרו אתם כיצד לבלות את ימי האבל הפרטי שלכם? אני מוצא בשבעה דרך נאותה? - נהדר. אתה לא? - סע לסקי בנורבגיה!"
"אבל איך נוכל לנתק ולברור ולאסוף ולהמציא לעצמנו מצוות חדשות או כאלה הסובבות בעולם שמקיף אותנו? האם אנחנו מספיק חכמים? האם כולנו מספיק ידענים ומבינים בכדי שנעשה זאת? אולי עדיף שחכמים מאיתנו יעשו זאת בשבילנו?"
אלוהים הביט בי במבט החודרני שהוא נותן תמיד ברגע המשמעותי של השיחה ואמר בקצרה "מי שמשתמש במצוות מיד שניה שלא יתפלא שחייו אינם בידיו."
שוב השלושים שנה האלה.
הוא הלך להביא עוגיות מהמטבח וכששב אמר לי בהחלטיות "אין חוכמה בדת. לא צריכה להיות בה חוכמה. בדת עליך למצוא חמלה, אהבה ומוסר. כל אדם יכול ורשאי וחייב ליטול את גורלו בידיו ולקחת אחריות על החלטותיו. אדם צריך לבנות לעצמו מערכת מצוות העומדת בפני עצמה. כזו שיש לה משמעות בעיניו ובעיניו בלבד. אם הוא אוהב אדם יבחר לו ציוויים שיביאו לביטוי אהבה זו. באהבתו את העולם שסובב אותו, ידע לצוות לעצמו שמירה על עולמו. אהבה ומוסר וחמלה - כל אלו הם אבני היסוד של הרגש של כל איש ואיש בעולם. דווקא הדת שלקחה מאיתנו את הציוויים שאנו צריכים להטיל על עצמנו והטילה עלינו ספרי מתכונים, עמומים במכוון, המסבירים כיצד להיות אדם טוב יותר, הרסה את האחריות האישית של כל איש ואיש על עולמו והתנהגותו ומכאן גם על גורלו."
"ויש דתות שנותנות אפשרות זו למאמין?" שאלתי.
"לא. דת היא מעצם טבעה מערכת של ציוויים המוגדרים על ידי ממסד היררכי ואינה מאפשרת למאמין אלא לבחור באמונה מתכונית שעוצבה לו מראש ובדרכי פולחן מסודרות ומוגדרות היטב להבעתה של האמונה הזו. כזה ראה וקדש. כל הדתות, לייב יקר, נכשלו במבחן היחיד. כל הדתות הפכו את המנגנון וההיררכיה למושחתים וחזקים לאין שיעור, בהשוואה לכוחי האלוהי. מרגע שהפרידו בין המאמין לאלוהים - קיבלו שליטה על כל העולם והאנשים בו. ומכאן לעולם מעוות, אכזרי, מקולקל ופגום - הדרך קצרה. דתות כאלה מסוגלות למכור בכסף כתבי מחילה על חטאים. דתות כאלה מסוגלות לשחוט חיות תמימות באכזריות דמונית. דתות כאלה שולחות נערים להתאבד בלב עיר הומה ולקחת עימם המון אחרים. אלה דתות שאינן מדברות אלוהים. בצע ושלטון מובילות אותן קדימה."
אלוהים אמר גם "הדתות האלה נאבקות ביניהן ונלחמות זו בזו במלחמות איומות, שופכות את דם המאמינים במלחמה חסרת-שחר ואינסופית והכל בשביל הכח. מסעי צלב, כיבושי דת, דגלי מאמינים למול כופרים ומשוכנעים למול כאלו שלא - כולם דוגלים באותו אל, לכאורה, אך עם זאת, נלחמים ללא הפסקה. אם אלוהים היה בליבם - היו פוסקים באחת ומתקבצים סביבו."
"אז אהיה חילוני!" אמרתי.
"לייב יקר," נאנח הבורא "לצערי, החילונות נכשלת גם היא כשלון חרוץ. החילונות התבססה מתמיד על שלילת הדת והקדושה. החילונות ניסתה להביא להבראת האדם מתחלואי הדת והצליחה בכך מאד. אך היא כה הצליחה לנתקו מאלוהיו, מהפולחן ומהמערכת הדתית, עד שלקחה ממנו את אותם הדברים הטובים שנתנה לו הדת, מבלי לפצותו באחרים. מבלי דעת, סובל האדם החילוני מניכור ובדידות, מאובדן ערכים רבים של מסורת והמשכיות, מחוסר משמעות וריקנות מובְנות וכל אלה מביאים אותו אל מסלול של התנגשות עם ילדיו, עם שכניו, עם ערכיו, עם אהבת-האדם שבו ועם חייו שלו. עם עצמו מתנגש החילוני שוב ושוב, כשפעמים רבות הוא אינו מוצא משמעות לחייו. אדם שאין משמעות לחייו מאבד את המצפן שלו לעתיד. וכשאין מצפן לעתיד - אין הווה מסביב."
"אתה מדבר על חילוני כאדם חסר-מידות ואני מכיר חילונים אחרים."
"גם אני. אבל אדם שאין בו אמונה לא יוכל לעולם לחוס, באמת לחוס, על אדם עני וחסר כל. רבים מהם ינופפו בדגלי ההומניזם ויספרו על כאב הלב שלהם למראה עני מרוד, הם יתרמו לו כמה מעות וימשיכו במסלול החייהם המנוכר. מי שאין לו אמונה - הממון והשלטון והכסף והכוח - הם הופכים למשאת נפשו. הוא יגדל את ילדיו אליהם ובעצמו יחיה כל חייו תחת דגלים אלו. מי שאין אלוהים בליבו - לא יראה באמת את פניו של המוסר ואת יופיה של אהבת האדם והמשפחה והקהילה שמסביבו. הוא יסגור את ביתו בחומות גבוהות של הגנה מפני שכניו ובני עירו והקהילה המקיפה אותו. אדם שאין אלוהים בו, ייכנע גם לפאשיזם וללאומנות - או לאלו של עמו או לשל אויביו. גם מלחמות החילונים הן איומות וקשות מנשוא. דמם של אנשים נשפך עדיין לאדמה. אדם חייב את אלוהיו לידו. בליבו."
אלוהים סיים את מילותיו והביט בדלת. לאחר מספר שניות היא נפתחה ובכניסה עמד בחור גבוה ומנוכר. הבן של אלוהים. בחליפת עסקים. בטיסה מבוסטון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
