בלוג עם אלוהים
מתתי. הרגו אותי לאחרונה. שם למעלה גיליתי שהם לא נותנים גן-עדן. ביקשתי לדבר עם האחראי. הוא ישב שם על הכסא האפור בחדר סתמי מהסוג שאפילו בהסתדרות כבר אין כמוהו. "אתה רואה גן עדן?" הוא שאל אותי ביובש. "אתה רואה כאן צדק?" עניתי לו, שומר מצוות שכמותי. |
| 10/2002
הבן של אלוהים
אחד הדברים שאני אוהב אצל אלוהים זו הפשטות שלו. הוא מתנהג בצניעות, מסתכל לך בעיניים ואוהב רק מה שאמיתי. אלוהים שונא אנשים צבועים ולקקני-ישבנים שקופים. הוא לא מתרשם מנוצצים ומוארים ולא מאוהב בדברים חדשים. הוא יעדיף תמיד את הישן והטוב על פני החדש והנוצץ. פעם הוא אמר לי שמעולם לא הלך עם הפולניה שלו (כשהיא היתה בחיים) לחנות רהיטים. הוא לרוב העדיף רהיטים ישנים ש"יש להם הסטוריה והם יודעים לספר על דברים שקרו".
זו אולי הסיבה שאלוהים והבן שלו כל כך שונים. ביחד עם אשתו, האיש הפשוט הזה הצליח לגדל משהו שכל כך שונה מהם שזה פשוט מדהים.
הבן של אלוהים הוא ברנש גבוה ונמרץ. הוא כל כך עסוק בעצמו שאתה תמיד מרגיש לידו שאתה מפריע. אין לו זמן לדבר, אלא אם כן הוא מסתדר עם המטרות הברורות שהציב לעצמו מראש. והמטרות די מגוונות - כסף, כסף ואם אפשר - עוד כסף. זו אולי הסיבה שהבן של אלוהים כל כך מצא את עצמו באמריקה. זה לא שכולם שם כאלו, אבל הכל משדר שם כסף וזה הסתדר לו הרבה יותר מהבית הקטן בחולון.
הבן של אלוהים למד כלכלה ומנהל עסקים. הוא למד ללבוש חליפות עוד לפני שעבר את המבוא לכלכלה באוניברסיטה ומהרגע הראשון ללימודים כולם הבינו בפקולטה שהוא כבר מצליחן והשאר זה פרוצדורות. אלוהים ואשתו הביטו בעיניים משתאות וראו איך הצאצא הפרטי שלהם הופך לחביב הדיקן וקוטף פרס אחרי פרס. הוא היה לגיבור הפקולטה ותוך זמן קצר פתח משרד ייעוץ פרטי ברמת-אביב. הוא אף פעם לא היה שם אבל המזכירה האלקטרונית שלו אספה הודעות והוא היה חוזר אל הלקוחות ותוך פגישה או שתיים היה הופך למנהל ההשקעות שלהם ולוקח עמלות שמנות על הרווחים.
כל אלה הפכו אותו לאדם עשיר די מהר. הוא הפך למצליחן ישראלי טיפוסי וצפוי להחריד. דירת הפאר ששכר במגדל תל-אביבי גבוה היתה מעוצבת מודרני ושידרה קור, ענייניות ומעודכנות לא-מלבבת. הרכב שנהג בו היה המלה האחרונה בין הסטודנטים והוא היה נוהג לצאת מהרצאות על מנת לתדרך בטלפון הנייד שלו, אביזר מותרות חדשני כשלעצמו, את הברוקרים והלקוחות והמוכרים והקונים.
עד שעירנו הפכה קטנה על הבן של אלוהים. היא היתה לו לאי בודד באוקיינוס שידע שנועד לצלוח. הוא החליט לצאת לאמריקה ולכבוש אותה לעצמו. אלוהים ידע שיצליח. הוא הרי מקורץ מחומר טוב. בכלל, אנו תמיד מאמינים בילדינו כי הם הרי מעין "אנחנו" משופרים. אבל מה שקצת הדליק זרקורים של אזהרה היו הסימנים לקוצר-רוח שכבר החלו להופיע אצל הבן המצליחן. הוא החל להיות קצר בזמנים ולא נתן לגמור משפט. הוא החל משדר חוסר-סובלנות כלפי משפטים ארוכים מארבע מילים והיה עונה תשובות קצרות שרובן התמקדו ב"כן" ו"לא" ו"אולי" ולפעמים גם "נראה" לא-מחייב. אז שניה לפני שהמטוס לבוסטון המריא לקח אלוהים את בנו לשיחה קצרה שנמשכה כעשרים שניות וביקש ממנו לעצור כל עוד אפשר, את ההתמכרות לזמנים הקצרים. הבן לא כל כך הבין ואלוהים הסביר לו שההתמכרות לזמנים קצרים היא חולנית ושתמיד שאתה מתחיל לקמץ בזמן אתה מפסיד חיים. כי הזמן, לדעת אלוהים, הוא משאב של חיים ואם נותנים אותו לעבודה ורק לה - אז מתים. וגם אם לא יודעים את זה ואנו חושבים שאנו חיים במלוא מובן המלה - זו רק תחושה. החיים הם מסביב לקריירה והמשאב העיקרי לקניה של חיים הוא זמן.
הבן שלו כל כך מיהר למטוס שהוא לא נתן לו להגיד משפט מסכם וחשוב במיוחד. הוא רצה להגיד לו שיזכור שזמן הוא לא כסף - זמן הוא חיים. אבל הוא לא הספיק ובכל פעם שרצה לדבר איתו בטלפון היה הבן עסוק ודיבר מהר ושאל מה שלום אמא ומה שער הדולר בארץ.
כך, החמיץ הבן של אלוהים את השיעור החשוב בחייו. הוא החל בהדרדרות מהירה לעבר העושר. הוא נסחף לעבר הקריירה המדהימה והצפויה שלו. לא היה לו זמן לדבר והוא התרכז בעבודתו ובהצלחותיו הפנומנליות בכל רגע של היממה. הוא לא קנה חיים בזמן שהיה לו אלא מכר את זמנו בזול. הוא לא ביקר מאז בארץ כי טען שהעסקים פורחים והוא חייב להשלים עסקה ועוד אחת ולטוס ליפאן לכינוס גדול שהוא מרצה בו ואחרי זה יש לו פגישה באיטליה עם איזה משקיע עצום ולא, אין לו זמן לחפש אשה ועל חתונה כרגע ממש אין מה לדבר.
בדרכו שלו הוא דתי. הוא אחד מהמאמינים בדת החדשה, היא הדת החילונית. הוא משתתף בפולחן הדתי החילוני, בעזרת העיתון הפרוש לפניו, ומקפיד להתפלל מדי בוקר בבוקרו לאל הבורסאי. יש לו מיתוסים דתיים מעוצבים בקפידה המציגים לו את תולדות הכסף ואת העקרונות לעשייתו. הוא מתנזר ממנעמי העולם לטובת עבודה מסביב לשעון וקם בשעות הבוקר המוקדמות על מנת לקיים מצוות קריאה של המדדים האירופיים והאסייתיים המעודכנים. הוא מקפיד לעלות לרגל, מעת לעת, למכה של הכסף, היא מנהטן התחתית ובה ממלא חובת עליה לכותל שהוא "וול סטריט". לבנו הדתי של אלוהים יש מלאכים המשקיעים ביוזמות הכלכליות שלו ונביאי-זעם שהוא מתעקש לכנות "פרשנים כלכליים". כשהוא למד בישיבה של הכסף, היה בנו של אלוהים, כאמור, מצטיין הדיקן.
אבל הדת של הבן של אלוהים אינה ככל הדתות. הדת החילונית נראית כקלה מכולן אבל גם לא. יש שיאמרו שהבן של אלוהים הוא בר-מזל, שאינו צריך לשמור על מצוות לא-מעודכנות ולקיים צורת חיים זרה לבן המאה העשרים ואחת. אבל הוא גם מנוכר לאותו יופי שהוא חלק מהמסורות והדתות הישנות. הבן של אלוהים לא נהנה מרוח הקהילה של האיש הדתי ושומר המצוות. הוא לא ניזון מהתחברות למסורת שהיופי בה הוא ללא גבול וקשור בנביא. המנהגים היפים של ילדותו אינם נחלתו כיום. הוא אינו הולך לכנסיה וילדיו, שעוד יבואו, לא מבקרים במסגד. געגועיו וכמיהתו לאבות קדמונים אינם ניזונים מצורת חיים משותפת וכל החוט הדקיק של דורי דורות אינו מוביל אליו ואל צורת חייו או האמונות שהוא נוטל. כשעצוב לבן של אלוהים הוא צריך למצוא מזור לעצמו ולנפשו הדווייה. קופת החולים של נפשו החילונית כבר מזמן הופרטה לטיפול עצמי במחירי פסיכולוג פרטי. הוא אינו מתחבר לאמונה בכוח העליון, שבמקרה הוא אבא שלו אבל הוא אינו יודע זאת. הוא אינו נשען על הכוח הזה בעת צרה וגם הכוח הזה אינו מזדמן אצלו אלא בכוח האלוהים בלבד.
כשקשה לו אז הבן של אלוהים צריך להתגבר לבד. לא כולם בעולם יכולים להתגבר לבד. בן הדת החילונית שלא יכול להתגבר שוקל התאבדות. מאמין חילוני צריך לפתור את בעיותיו בעצמו. רובנו יכולים. אבל מי שלא?
לאדם הדתי האפשרות לפחות לקרוא לאל. לא שהוא עונה לו.
לבנו של אלוהים אין למי לקרוא. כשהוא צריך הוא מתקשר לטייק אווי. וכששם סגור הוא מת ברעב, בדירה בוסטונית מעוצבת לכאורה.
הבן של אלוהים לא הגיע ללוויית אימו. אבל עכשיו הוא עומד בפתח הדלת. יש לו כמה שעות להקדיש לעניין כי יש בעיות בסניף הנורבגי והוא יהיה חייב לטוס לשם עוד הערב. לבן של אלוהים אין עכבות בסדר החשיבות של החיים. הוא יודע מה נחוץ לו ומה פחות. הוא מבין איך הדברים עומדים. הוא בשליטה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
