כבר חודשיים בערך שאני מאורס, כבר חודשיים בערך שאני מנסה לעכל את העובדה שאני הולך להתחתן עם מ'...כן, אני הולך להתחתן עם פאקינג מ'!!!!

זו גולת הכותרת של הפוסט הזה. לא יודע למה לקח לי חודשיים לשבת ולכתוב על זה. בד"כ הייתי יושב וכותב לפני ההצעה בכלל...על כל השלב של ההתרגשות, קניית הטבעת, ההכנות וכדומה. אבל משום מה זה לא הגיע, הכל זרם כ"כ בטבעיות, היה לי כ"כ ברור שזה מה שצריך לקרות שלא היה לי אפילו שלב של חששות. שלב שבו אני אומר לעצמי: "רגע, פאוז. אתה בטוח שאתה רוצה לבלות את שארית חייך איתה? אתה בטוח שהיא האישה המתאימה לך"?. אני מניח שזו הסיבה, כי בד"כ הבלוג משמש לי יותר כמקום של מפלט. מקום שאליו אני הולך כשאני פגוע, כשאני צריך לעשות סדר בראש, כשאני לא שלם עם עצמי. 

וזו כנראה השורה התחתונה, לאורך כל הסיפור הזה אני שלם עם עצמי ועם הבחירות שלי. אנשים רבים אמרו לי לוותר על מ'. אמרו לי שזה לא יגמר טוב, שאני רק אפגע מזה ועדיף לכולם אם נחתוך את זה מוקדם. בעצם לא רק אנשים אמרו לי את זה, גם מ' בעצמה אמרה לי את זה. אבל לא משנה מה ולא משנה מי, הייתי שלם עם עצמי. המשכתי קדימה כשמטרה אחת ברורה לפני- להפוך את העולם המקביל שלנו למציאות.

אני יודע שאנחנו עוד לא שם, יש עוד עבודה לעשות ולא מעט ממנה. חלק מהעבודה היא עבודה מאוד קשה, עבודה עצמית. 

אני מנסה לשלוט בעצמי יותר, לשלוט בתגובות שיוצאות לי מהפה ולהבין כמה אני פוגע בך איתן. יותר מזה, אני מנסה להגיב בצורה בריאה יותר כאשר אני פוגע בך. לראות את הדברים מנקודת המבט שלך ולא רק שלי. להבין שהמציאות שלך חשובה ואמיתית לא פחות משלי. 

אז אני אלך בקרוב למיטה, אשכב לידך ואחייך. אחשוב על הילדים המדהימיפ שיהיו לנו. על איזו אמא מדהימה את הולכת להיות, על כמה הם הולכים להיות ברי מזל שיש להם אמא כמוך. גם היום ראיתי אותך, ישבתי בצד ועשיתי את מה שאני אוהב לעשות...לבחון. הסתכלתי עלייך, ראיתי כמה שהילדים האלה אוהבים אותך. כמה שהם מחוברים אלייך ולא מוכנים שתלכי. ההשפעה שלך עליהם היא בלתי נתפסת יחסית לכמות הזמן שאת רואה אותם. אני יודע שיש לך חששות לגבי זה, אבל החששות האלה הם טבעיים. אני בטוח שכל אמא תגיד לך שהיא חששה. אני פה כדי להגיד לך שאין לך ממה לחשוש, שאת הכי שם בעולם והכי מוכנה לזה שאפשר. כל ילד בעולם היה רוצה להיות הילד שלך ולקבל את האהבה הבלתי נגמרת שלך.

לא יודע מתי יהיה עדכון הבא, ייתכן מאוד שרק אחרי החתונה. הימים הולכים ונהיים מטורפים יותר ויותר. מליון סידורים, מליון אנשים להכיר ובקושי דקה בשביל להיות מי שאנחנו באמת. 

לילה טוב :)