לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

טדם טדם טדם


טדם טדם טדם טדה טדדם.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2010

שריטות וגבות


מאז ומעולם שנאתי להסתפר. בגיל ממש צעיר זה היה קשור גם בשינוי צורה. פחדתי משינויים. חוץ מזה, היה העניין של השערות שנשארות על הגב ומגרדות ומציקות. מעולם לא התרגלתי לזה. עד הצבא היו תקופות שהייתי הולך עם שערות ארוכות ובדרך כלל לא מסודרות. מי שהיה אצלי בבית זוכר (אולי) את התמונה על הדלת.
אני יכול לזכור את עצמי בבי"ס יסודי, מזיז כל הזמן את השערות מהעניים כדי לראות משהו.
במשך השנים השערות משרו והדלדלו. עדיין אני לא מוכן לנהוג כמו רבים וטובים, שוויתרו על הראש השעיר ועברו לקרחת תמידית או שערות קצוצות. אני מעדיף שערות ארוכות. לצערי, אם הן ארוכות מדי, זה נראה נורא. אחרי כחודשיים פלוס מינוס אני מתחיל להתעקב יותר מדי זמן מול הראי בבוקר ואז אני יודע שהגיע הזמן לעוד תספורת.
גם ללכת לספר זה לא עניין פשוט. השיטה שלי היתה לעבור ליד המספרה המועדפת ולהסתכל פנימה. אם הספר/ית פנוי/ה הייתי נכנס ומסתפר. אם לא, הייתי הולך הביתה. זו לא היתה שיטה טובה. רק בחצי שנה/ שנה האחרונה במרכז היה לי סוף סוף את המספר של הספר בסלולרי והייתי מזמין תור מראש. עכשיו רציתי לשאול מישהו איפה כדאי להסתפר. רוב החברים הזכרים שלי פה משתמשים במכונה או בסכין. שאלתי את הבנדוד והוא הפנה אותי למספרה בעיר. שוב עברתי, היה מלא, המשכתי הלאה. בסוף התקשרתי לאישה מבוגרת שמספרת כיום בבית. אני מכיר אותה כבר שנים.

מי שראה אותי בשנים האחרונות, יש סיכוי טוב ששם לב לגבות שלי. הן לא עבותות בצורה יוצאת דופן ולא מעוצבות בשום צורה שהיא. פשוט, יש כמה שערות סוררות. הן הולכות לכיוונים ששערות בגבות לא אמורות ללכת בהם. אם מעמתים אותי עם הנושא אני טוען שזה מראה על הנפש הפראית והחופשית שלי, שלא רוצה ללכת בתלם.
האמת היא שאני פשוט לא מוכן שיתקרבו לעיניים שלי עם מספריים או כל מכשיר חד אחר. זה מפחיד אותי. תמיד סרבתי כשהציאו לי לספר את הגבות. חוץ מספר אחד, שבלי לשאול פשוט שלח יד זריזה וגזר. לפני שהספקתי להגיב. היתה לי חברה שאיימה עלי שלילה אחד, כשאני אשן, היא תחתוך את השערות האלה.
בכל מקרה, הספרית הזאת צעקה עלי שזה בלתי אפשרי ככה. חייבים לספר. היא הציעה שאשים את הידיים על העיניים וכך אהיה בטוח שהמספריים לא יכנסו. איך לא חשבו על זה קודם?


השיר היום במקצב רגאיי. גם הוא סוג של שריטה אצל כמה אנשים - לראות סרטי בלשים




נכתב על ידי , 12/5/2010 23:10   בקטגוריות קטעים איתי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

מין: זכר




הבלוגים הקבועים שלי
11,914

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפנתר ורוד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פנתר ורוד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)