יש לי חבר. הוא בערך פעמיים הגודל שלי ועם ביטחון עצמי של עכבר. כרגע הוא מובטל. רוב היום הוא מבלה בבית. הוא רווק ודי אנטי סוציאלי, אז לא נראה לי שהוא מדבר עם הרבה אנשים במשך היום. אתמול עשינו קצת עבודה בבית שלי. הוא הגיע באיזה שלב והתחיל לדבר איתנו, לספר סיפורים, לעזור קצת, להעיר הערות. הכל בכאילו שמחה מתפרצת. טוב, אולי לא שמחה, אבל משהו התפרץ שם. הוא השפריץ המון אנרגיה לכל הכיוונים. לא נח לרגע. אותי הוא די התיש. זה שעבד איתי נראה שמסתדר איתו לא רע. לא אמרתי כלום, כי כאמור הוא חבר ואני באמת לא רוצה לפגוע בו, אבל מאד שמחתי כשהוא הכריז שזהו, הוא הולך. אחרי ההכרזה הוא התחיל לדבר על נושא חדש ונשאר עוד שעה לפחות.
חייבים לסדר לו עבודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: