טדם טדם טדם

היא גרה רחוק.

היא בתקופת מעבר בחייה.

יש לה רגש אחריות מפותח.

כלפי כולם.

חוץ מלעצמה.

בשבוע האחרון היא ביטלה איתי פגישה פעמיים.

בשבוע שלפני זה גם כן.

בכל פעם יש סיבה אחרת.

סיבה טובה מאד, בכל פעם.

היום היא כבר היתה בדרך ואז הבינה שהיא חולה וצריכה להגיע לבי"ח מיד.

לפחות היא התקשרה להגיד שלא תגיע.

אני מאמין לה בכל פעם. באמת קורים דברים והחיים שלה צריכים להתייצב בקרוב. אבל עדיין לא.

בכל זאת, זה מתחיל להיות מדאיג.

נכון שאין מה לעשות אם היא פתאום חולה. אבל מה עם הפעמים הקודמות? איך זה שתמיד הפגישה איתי לא בראש סדר העדיפויות?

מה אני אמור לעשות איתה?

אני חושב לתת לה שבועיים להתאפס על עצמה. שתרים לי טלפון אחרי זה.