טדם טדם טדם

אני אבוא ביום חמישי, אמר לי הטייח.

בסדר, עניתי. אני אקח יום חופש.

כן, הוא המשיך, רראה לי שתוך יום אני אגמור את הכל. או שאשלים למחרת.

ביום חמישי הוא היה חולה. זה בטח עניין של יום. הוא הבטיח. אגיע מחר.

עד תחילת השבוע שלאחר מכן הוא עוד היה חולה.

אחרי זה הוא הציע אסטרטגיה חדשה - הוא יבוא אחרי הצהריים, כשאני חוזר מהעבודה.

אז הוא בא יום אחד ואז עוד יום. אחרי זה לקח את המשפחה לחופש.

עוד יום זה לא מסתדר ואז אני נוסע לכמה ימים...

בקיצור, כשבועיים שלושה כל הבית באויר. הזזתי מלא דברים, כדי שלא יתלכלכו או יפגעו מהעבודה שלו. לא סידרתי בחזרה, כי הוא עוד היה אמור לחזור.

לפני יומיים זה נגמר. סוף סוף. דבר ראשון, ניקיתי את חדר השינה והחזרתי את המיטה למקום. לאחר מכן התחלתי במרץ רב (שלא אופייני לי) לנקות את שאר הבית. הפעם זה כולל את כל הכתמים שהופיעו באורח פלא על הרצפה עם כניסתי לבית ותמיד הבטחתי לעצמי שאחרי התיקוני טיח, אני אנקה אותם. אז זה באמת מה שאני עושה.

הרגשת הקלה כבר אמרתי?