טדם טדם טדם

לאחר מאבק ארוך בכל מיני בירוקרטיות וטעויות אנוש, חשבתי שגמרתי את התהליך ואוכל לקבל את המגיע לי מהמדינה.

"רגע", אמרה הפקידה בבנק, "חסר לך עוד את האישור מהמינהל". אז למה לא יכולת להגיד לי לפני שבוע, כשפרטת איזה מסמכים אני צריך להביא?

נו, מה לעשות? צריך לארגן את המסמך עכשיו.

אז התקשרתי למינהל. שם נאמר לי שיחזרו אלי כדי לסדר את התשלום ואז ישלח אלי האישור. תוך כמה זמן יתקשרו? שאלתי, למוד נסיון ואכזבות.

הם יתקשרו!

אחרי יותר משבועיים התקשרו להגיד לי שבעצם חסר לי עוד משהו ולכן לא יוכלו לשלוח לי את האישור. אני צריך ללכת למשרדי המינהל ולסגור שם את העיניינים. לפחות נאמר לי בדיוק לאיזו מחלקה ללכת. אפילו את שם הפקידה קיבלתי.

בחשש גדול נסעתי לשם. ציפיתי לעוד יום של תורים וריצה מחדר לחדר. להפתעתי הלך שם מהר וחלק. אמנם אותה פקידה לא היתה באותו יום, אך עמיתתה טיפלה בי למופת. חיכיתי רק כמה דקות מחוץ לחדר ואז היא קיבלה אותי בחיוך. הגשתי את הטופס שהייתי צריך להביא. תוך כדי דיבור היא החתימה אותי על מה שהייתי צריך ולקחה תשלום עבור האישור שרציתי והדפיסה אותו בשני עותקים. שיהיה גם לי וגם לבנק.

איזה כיף שלפעמים השרות שמקבלים הוא כמו שצריך.

אז עכשיו המחלקה בבנק בשביתה. כשהם יחזרו לעבודה, התיק שלי ישלח וסוף סוף אקבל את המגיע לי.

אם לא יתברר שחסר עוד נייר...