טדם טדם טדם

אני קורא את הפוסט האחרון שלי וחושב: למה אתה מתלונן כל הזמן? איך אומרים, על כל דלת שנסגרת נפתח חלון.

מסתבר שזה די נכון. או שהיקום לפעמים זורק לי עצם.

ישבתי בבר, בפינה. היתה אמורה להיות שם הופעה. באה איזו בחורה ושאלה את הברמן משהו. הוא הצביע עלי. היא שואלת אותי אם אני הסולן של הלהקה.

חו"ח אני עונה. את רוצה שכולם יברחו?

יותר מאוחר היא חזרה לבר. קצת דיברנו. היא התבלבלה בשם של הלהקה והתחילה להתפלסף על זה. אחרי ההופעה היא שוב עברה לידי ואמרתי לה שאחרי ששמעתי את הקול של הסולן, דוקא כן יכולתי לשיר יותר טוב. היא התישבה ודיברנו. צעירונת אבל שתתה כבר לא מעט. חברה שלה הגיעה והן התנשקו (כן, צרפתית). אמרתי שגם אני רוצה. התנשקנו. מסתבר שבאמת לכל כלב יש את היום שלו. לפני שחזרה לחברים שלה ולפני שיכולתי לחשוב איך  לבקש טלפון בלי להשמע DORK לגמרי, היא לקחה פתק מהברמן ורשמה את הטלפון. היא אפילו לא גרה רחוק.

אה, גם ההיא מהעץ הגבוה מהפוסט הקודם הורידה לי סולם. אם אוכל לטפס עליו או לא, את זה כבר נראה.