בחג השני ישבתי לי בנחת במרפסת. פתאום מופיעה לה חתולה ומודיעה לי בקולי קולות ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאני צריך לדאוג לה. לא היה ספק שהיא היתה חולה.
בדרך כלל אני נמנע מלאמץ לי חיות סתם כך ברחוב. אולם הפעם משהו בה נגע לליבי. לא הכנסתי אותה לביתי מיד. נתתי לה קצת אוכל ומים ואמרתי, שאם למחרת בבוקר היא עוד תהיה בסביבה, אז אטפל בה יותר ברצינות. היא לא אכלה יותר מדי. בבוקר, מצאתי אותה שוכבת עדיין בצמוד לדלת שלי. קצת יותר מאוחר, היא שכבה חסרת אונים מאחורי הבית בקור ובגשם. למרות שהיה יום שבת התקשרתי לווטרינר. הוא המליץ לי לא להביא אותה באותו יום, אם אפשר, כי זה יעלה לי המון כסף. תכניס אותה הביתה ותן לה אוכל טעים, הוא אמר לי. תביא אותה מחר למרפאה.
עשיתי כעצתו. למחרת הוצאתי אותה החוצה ונסעתי לעבודה. הבטחתי לחזור בעוד כמה שעות, כשתפתח המרפאה. אך כשחזרתי, היא שכבה ולא הגיבה. לא הייתי בטוח אם היא עוד נושמת או לא. הווטרינר אמר לי לשים אותה מיד על השולחן שלו. בסטטוסקופ לא נשמע כלום והיא הוכרזה מתה כמעט מיד.
זה היה נסיון האימוץ הקצר שלי. אפילו קצר מדי...
מאד הצטערתי שלא הצלחתי להביא אותה בזמן למרפאה, למרות שהם אמרו לי שם שכנראה לא היה לה סיכוי בכל מקרה. אני עדיין שוקל בדעתי לקחת חתול אחר. יותר בריא.
כלב אני בטוח רוצה מתישהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: