טדם טדם טדם
טדם טדם טדם טדה טדדם. |
| 1/2007
למדתי להעריך מזכירות
למי שלא הבין מהתמונה החדשה בראש הבלוג - נקראתי שוב לשרות מילואים. עקב העלמותה המוחלטת של רוח הקרב מנפשי ביקשתי הפעם תפקיד "משרדי".
ישבתי בחמ"ל הפלוגה ותפעלתי אותו. לכל אלו שלא זכו לחוויה המרנינה או שפשוט הספיקו לשכוח אני אסביר בקיצור שהחמ"ל (חדר מלחמה) הוא מרכז המידע והתקשורת של היחידה. במקרה זה של הפלוגה, שהיא תחת גדוד סדיר שתופס את הקו, שהוא תחת החטיבה המרחבית הכי מבולגנת בצהל.
יש בחמ"ל שני טלפונים, שלושה מכשירי קשר עם 10 ערוצים לבחור מהם ועוד כמה צורות תקשורת שונות לעולם החיצון. בדרך כלל יושב שם איש אחד בתפקיד, שצריך להקשיב לכל המכשירים. אין צורך לציין שבאותו רגע שמישהו קורא בקשר גם הטלפון מתחיל לצלצל. ולא נשכח כמובן את כל החיילים היקרים שנכנסים עם כל השאלות שבעולם (יש ניר טואלט? איפה המ"פ? ראית את החולצה שלי?) וכולם צריכים תשובה מיידית ולא יכולים לחכות אפילו שניה. היה קשה לשבת שם אפילו שעה בלי לאבד שפיות.
כשנגמרה שמשמרת והראש קצת התנקה, קלטתי פתאום שזה פחות או יותר מה שעובר על מזכירה ממוצעת במהלך כל יום עבודה. אמנם לא כל אירגון לחוץ ומלחיץ כמו צה"ל. בדרך כלל לא טוענים שחיי אדם תלויים ביכולת הביצוע של המזכירה, כמו שקורה בצבא, אבל הרעיון דומה.
אז לכולכן: כל הכבוד על העמידה היומיומית בלחצים ובדרישות הלא נגמרות ותודה על הסבלנות.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: