טדם טדם טדם
טדם טדם טדם טדה טדדם. |
| 3/2008
היי
שלום כולם.
אני שוב פה.
האינטרנט בבית שוב עובד והעייפות עוברת לאט.
תודה לכל המברכים והמברכות.
באמת נהניתי מאד. חבל שלא הייתם.
ביום האחרון עליתי שוב לקרחון. הפעם בליווית שתי החברות. הן עוד לא היו שם ורצו לחוות.
דוקא ביום הזה היה ענן.
כשהייתי ילד, חשבתי על ענן כעל משהו צמרירי ורך. כמו שמתארים אותו בספרי הילדים. משהו שאפשר לרכב עליו או לשבת עליו.
אבל בעצם הענן רוכב עלי.
בגובה של יותר מאלפיים מטר מעל פני הים, הענן מתיישב על ההר ועלינו. מזל שהייתי שם קודם. הכרתי את מסלולי הגלישה ואת האזור. ידעתי שיש נוף מקסים מסביב. אמרתי זאת לבנות. באותו זמן לא יכולנו לראות יותר מעשר מטר קדימה. להן נותר רק להאמין לי (או שלא).
ישבנו במסעדה והתלבטנו אם לרדת בגלישה או לחזור במעליות (כמו נמושות). בסוף הן החליטו כן לגלוש. אני הובלתי והזהרתי אותן להצמד לימין. כי משמאל יש מדרון, שלא כדאי לפול ממנו. לא מסוכן כמו שמלא שלג ויהיה קשה לצאת משם.
קצת בחשש ירדנו גם במסלול השחור, הארוך, שמוביל חזרה למרכז האתר. במהרה יצאנו מהענן והשלג היה מצויין. מדרון כיפי לסיום שבוע סקי מצויין 
ביציאה לאולם הנוסעים בשדה התעופה, שני ילדים רואים את אבא שלהם מגיע מהטיסה (לא אני, אתם יכולים להרגע).
הגדול יותר רץ אליו במהירות. מגיע ראשון לחיבוק האוהב. הקטן משתרך קצת מאחור וממלמל "מתנה. אני רוצה מתנה".
הוא כבר יודע מה חשוב.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: