טדם טדם טדם
טדם טדם טדם טדה טדדם. |
| 3/2008
בחלומות הכל ורוד (חוץ מהפנתרים)
אוהו! אני זוכר את הימים ההם, עת התחלתי לעבוד במקצועי הנוכחי. סיפורים על עמיתים שהתעשרו ברגע נלחשו במסדרונות עטופי שטיחים ונצעקו מעבר לשולחנות בחדרי אוכל הומים.
מילת הקסם, "אופציות", החלה לקבל משמעות אמיתית ופרוש ברור. הכל תסס מסביב. אנשים פרחו כמו בלונים ונעלמו לחלל התכול, המבטיח.
ואז הגיע הרגע. כדי להרגיע את הנדידה ההמונית החליטה ההנהלה לפתוח מעט את היד. גם אנחנו קיבלנו אופציות. תאריך המימוש הראשון נקבע לשנה מתאריך הקבלה. אחרי כמה חודשים ערך המניה כמעט והכפיל את עצמו ואנחנו היינו בעננים.
משם החל הכל להתדרדר. השוק נרגע. התסיסה פחתה. המניה צנחה. כשהגיע זמן המימוש, ערכה היה פחות מחמישית מערך האופציה. החלום הפך להמתנה מורטת עצבים. מתי המחיר יעלה ואוכל למכור? אפילו תמורת שקית בוטנים אני מוכן למכור. אך קונים אין.
שוב אני נזכר בסיפורים על מכירת חברה בעסקאות ענק. הדיווחים על כולם, כולל המזכירה והמנקה, שיצאו עם אלפי דולרים רווח. גם את החברה שאני עובד בה מכרו פעם. למעשה, אם חושבים על זה, גם חברה אחרת שעבדתי בה נמכרה בזמן שעבדתי בה. פעמיים!! ומה יצא לי מכל זה? גורנישט! נאדה! וכל שאר המילים האלו.
בפעם הראשונה, הדירקטוריון עשה לנו ג'סטה. האריכו את הזמן שבו אנו יכולים לפדות את האופציות לחצי שנה לאחר שעזבנו (בעקבות המכירה). גם לאחר הזמן הזה לא היה שווה אפילו להרים טלפון. המניה מגרדת את הרצפה.
אני יכול להמשיך עוד ועוד, אבל אני מקווה שהרעיון הובן.
היו הודיעו לי, שבצעד מפתיע החברה שיחררה עוד חבילת אופציות. גם אני זכיתי במנה. לפדות בעוד שלוש שנים. זה נצח במונחים של חברת הייטק.
אפילו לא חייכתי בתודה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: