טדם טדם טדם

למה מצטברת כזאת כמות של ניירת.

לפני כשבועיים התקשרתי לחברת החשמל לברר מה צריך לעשות כדי לקבל חיבור זמני לחשמל.

נתנו לי רשימה של מסמכים וכו', שצריכים להיות חתומים ומאושרים. אחד מהם במיוחד זה סיפור להשיג עותק שלו וחתימות עליו. את המקור עשיתי לפני כחצי שנה. למה אז לא אמרו לי שאני צריך עוד עותק לחח"י? כמובן שבאותו שבוע הגורם המאשר היה בפגרה. אוגוסט או לא אוגוסט? אז עבר עוד שבוע עד שבררתי איך להשיג את החתימה המיוחלת. ואז בוקר אחד לקחת לשם את המסמך ועוד בוקר אחר לקחת אותו חתום חזרה. עכשיו בוף סוף אפשר ללכת לחברת החשמל. השכמתי הבוקר ונסעתי למשרד הקרוב. הסימנים היו מעודדים. מצאתי חניה קרובה. איך שהגעתי לשער השומר פתח אותו ואני ושני אנשים נוספים שחיכו נכנסנו פנימה. כל קרבן מנוסה יודע שהכניסה למלכודת תמיד מזמינה ומפתה. הפקידה היחידה שמקבלת שם קהל הסתכלה עלינו בהפתעה. מסתבר שהיא אחרה לישון ורק עכשיו נכנסה ומדליקה את המחשב. היא בכלל לא התביישה להצהיר את זה בקולי קולות. המחשב, כמובן, עולה לאט. מסתבר שמאתמול הוא עושה בעיות. בקופה אי אפשר לשלם, כי הכספרית הרגילה בחופש ולא יודעים את הססמא שלה. סוף סוף הגיע תורי. אני שולף את כל המסמכים שהכנתי ושוטח את בקשתי. הפקידה בודקת במחשב. לוקחת מסמך אחד, קטן ופשוט ונותנת לי כמה דפים להעביר לחשמלאי. ומה עם כל הדברים האחרים שאמרו לי שצריך? מסתבר שזה למצב אחר ממה שאני נמצא בו. כנראה שהטלפניות לא טרחו לברר ונתנו לי את התשובה הסטנדרטית. גם בזבזתי זמן, גם בזבזתי כסף וגם עכשיו יש לי עוד ערימה של נירות שלא הצלחתי להפטר ממנה. אני לא אזרוק, כי בטח בעוד כמה חודשים שוב תעלה דרישה לקבל בדיוק את המסמכים האלה.

מסלול קצר ונחמד. נחל כמעט ולא ידוע (לפחות לא לי), שנמצא מצידו השני של הכביש של אחד האתרים היותר מפורסמים - מערת קשת.

משום מה, יש בנחל הרבה גרוטאות של מכוניות. צריך להיות נחמד לדרדר פעם מכונית במדרון כזה.

הצמחייה מזכירה נחלים אחרים פה באזור. כזיב, בצת - אלו היותר ידועים. הנה, כאן אפשר לראות את העצים מגיעים ממש עד לסלע.

לא זכור לי שאי פעם הייתי כאן קודם. וזה מוזר כי זה כל כך קרוב והמסלול עצמו קצר ונח. ויפה.

אולי בשנים האחרונות הנחל נזנח מסיבות בטחוניות. הוא ממש נושק לגבול וחלק ממנו חשוף לחלוטין לגבעות של לבנון. בפינה של הרכס החשוף מציצה עמדה של צבא לבנון, או של חיזבאללה, או של האו"ם.

יש גם מערה שאפשר להכנס ולזחול בתוכה. מסיבות טכניות זה לא התאפשר לי. כנראה שגם בסוף השבוע הזה אלך לשם ואז לא אוותר על המערה.

10 דקות נסיעה מהבית יש תמרור "זהירות חיות בר". כל פעם שאני נוסע בכיוון אני נזכר שלמעשה אני גר בספר.

בסוף השבוע היה זוג חברים בצימר באזור. הצטרפתי אליהם למסלול - נחל בצת ומערת קשת. פתאום הבנתי, זה כל כך נגיש לי עכשיו. יש מסלולים כאלה יפים כאן ובתוך פחות מחצי שעה אני יכול להיות בהם.

 וואי, יצא מגניב שתי התמונות האלה אחת מתחת לשניה.

למרות הספורט-אקסטרים שהולך שם, מערת קשת היא מאתרי הטבע הבודדים בארץ עם גישה לנכים.