טדם טדם טדם

מה קורה בפרק החדש של משחקי הכס?

יש גנבה ספרותית מהנסיכה הקסומה. הכוונה לא לתסרוקת של סרסיי, אלא פרפרזה על קרב החרבות הידוע:

"מיי ניים איז איניגו מונטויה. יו קילד מיי פאדר, פרפר טו דיי".

סרט הזומבים הישראלי הראשון.

נדמה לי שזו הפעם השניה בשנתיים האחרונות שמכנים כך סרט.

אולי בפעם הקודמת זה היה סרט האימה הישראלי הראשון.

החלטתי שאני חייב לראות.

יש כמה יתרונות בלראות סרט זומבים ישראלי. נגיע אליהם בהמשך.

למרבה ההפתעה, הסרט היה מהנה ביותר. העלילה טובה ומעניינת, בלי יותר מדי חורים. מעט מאד צילומים "אומנותיים" (מה אתם מתמקדים בנעל שלו? מה זה אמור להביע לעזאזל?).

הזומבים, שלא כמו אחיהם האמריקאים, יכלו לנוע מאד מהר. אפילו לרוץ. הם גם התנהגו כמו להקת חיות פרא. מודעים לסביבתם. אבל מי מאיתנו ראה זומבים אמיתיים ויכול להעיד שהם לא כך?

בניגוד לסרטים כאלה מחו"ל, רוב הסרט מתרחש באור יום. באור המזרח תיכוני הבוהק והאכזרי. לדעתי זה אפקט מאד מרשים. האפקטים הגרועים היו רק של הפיצוצים והאש. הם נראו נורא מלאכותיים ומודבקים על הסרט. אמנם אין כמעט סרטים ישראליים עם אפקטים כאלה, אבל מותר ללמוד גם מהקולגות מחו"ל, לא?

למרות כל זאת, בשר תותחים הוא סרט חשוב לחובבי הז'אנר תושבי ארצנו. אפשר בטח למצוא בו גם אמירות חברתיות ופוליטיות חשובות, אבל הבלוג הזה לא יודע לעשות את זה.

איזה כיף ללכת לקולנוע בקניון בעיר קטנה בפריפריה באמצע השבוע ולראות סרט טראש ישראלי. הייתי הצופה היחידי בקולנוע! אפילו לא הרגשתי צורך לכבות את הסלולרי. לקראת האמצע הצטרפו 2 סדרנים אבל הם לא הפריעו להרגשת הלבד. החיילים בסרט מדברים בז'רגון שאני מכיר ומבין לחלוטין. לקראת הסוף, גם הנוף נעשה מאד מוכר. אני נמצא בתוך הקניון, ובסרט אני רואה את אותו קניון מבחוץ! רק עם כמה זומבים טורפים מישהו על הכביש מולו.

באיזה מקום אחר בעולם הייתי יכול להרגיש ככה?

כבר הרבה שנים שאני מכיר את השיר הזה

ורק השבוע למדתי שהמילים שלו לקוחות מהספר עליסה בארץ הפלאות.