טדם טדם טדם
טדם טדם טדם טדה טדדם. |
|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אמנות סביבתית או איך בונים עץ
כיום כמובן אפשר לקנות קיטים להרכבה בחנויות לתחביבים. אבל הכי כיף לעשות הכל, מהבסיס.
בדוגמא שלפנינו אני בניתי עץ זית. לכן החומר הבסיסי הוא גלעינים של זיתים. 5 שנים לקח לי לאסוף את כל החומר הדרוש.
מתחילים מגדם של גזע.
זו הסקיצה הראשונית, עם הענפים מוכנים להרכבה.
וכך זה נראה במציאות
בשלב הבא, מרכיבים ענף ראשון בזהירות
את הענפים, דרך אגב, כדאי לבנות במקום ולא לסחוב אותם שלמים לאתר. הם יכולים להיות
ממש כבדים.
עוד ענף:
סולם הוא כלי חשוב כשבונים עצים גדולים.
כך נראה העץ הגמור, בתוך הסביבה
| |
בדרך חזרה מהמלחמה
אני לא מחזיק מעצמי סופר דגול, אבל מדי פעם מותר לעשות שטויות
לאחר ששיחררו אותנו מהמלחמה, עמדתי ליד הבסיס ברמת הגולן ועצרתי טרמפים דרומה. עצר לידי אופנוע גדול ועליו בחורה צעירה. "את בכיוון?", "כמובן. בוא תעלה."
לאחר כמה דקות נסיעה היא הציעה שנעצור לקצת זמן. היא בדרכים כבר שעות. הזכרתי שיש אצלי את פק"ל הקפה, שמלווה אותי בכל שרות מילואים. סיכמנו שנמצא פינה שקטה מרוחקת מהכביש ועצרנו בצל עץ, באמצע שדה.
כמו אופנוענית טובה, היא היתה לבושה בגדי עור שחורים, מעיל אופנוענים כבד ומגפיים תואמות. ישבנו על הארץ וסיפרתי לה על המלחמה והחוויות. הראתי לה את "שלל המלחמה" שלי: מספרי חובשים. "ראיתי את זה הבוקר זרוק בבסיס וישר אימצתי אותם." היא לא הבינה מה מיוחד בהם. "אומרים שמספרי חובשים גוזרים הכל. אפילו שכפ"ץ."
"לא יכול להיות", אמרה בקול מתריס. הסתכלתי בעיניה, בפעם הראשונה בעצם. מבטה היה מתגרה ומזמין. לא היתה ברירה, הייתי חייב להוכיח את טענתי.
מבלי להסיר את מבטי מעיניה לקחתי את רגלה בידי. מבטה לא השתנה. הכנסתי את המספריים בין הרגל והמגף והתחלתי לגזור. המספריים עשו את שלהם ובמהרה המגף הוסר והושלך הצידה. היא לא אמרה כלום ולא הסירה את עיניה ממני.
"את רוצה משהו יותר קשה מזה?" צווחתי ותפסתי בצוארון המעיל. היא עדיין לא הגיבה, רק נשמה יותר מהר. כמו אחוז טרוף חתכתי את המעיל והחולצה שמתחתיו, במכה אחת. משכתי את הבד החתוך למעלה והיא קמה יחד איתו. עזרה לי לשחרר את גופה משאריות החולצה. המספריים משרו לארץ, ליד המעיל ושנינו התנפלנו זה על זו בתאוה. עכשיו היה תורה. היא קרעה במשיכה את הכפתורים של החולצה הצבאית שלבשתי וזרקה אותי לארץ.
לאחר שניה ישבה עלי, מצמידה את אגנה. התנשקנו בטרוף, כמו כלבים מורעבים. ניסיתי להפוך אותה, לשבת עליה והיא התנגדה. נאבקנו ככה כמה דקות, בלי להפסיק להתנשק, פעם היא למעלה ופעם אני. הרחקתי קצת את גופה ממני ותפסתי בשדיה החשופות. את האבנים והקוצים שנתקעו בגבי לא הרגשתי חזק כמו את הפטמה שנתקעה בין שיני. היא החלה להאנח ועברה להאבק במכנסיים.
חודשים ארוכים לא היתה לי זיקפה כמו באותו יום. היא התיישבה עלי, רטובה ,חמה ומוכנה. תוך דקה היא גמרה וירדה ממני. "היי, מה איתי?" אמרתי והיא חייכה בפעם הראשונה.
"תעבוד בשביל זה."
זינקתי לכיוונה, אבל המכנסיים שהיו מופשלים סביב ברכי הכשילו אותי. התנופה זרקה אותי קדימה ותפסתי ברגליה. לא זאת היתה הכוונה המקורית אך התוצאה היתה מספיק טובה. היא נפלה לריצפה ואני עליה. שלחתי את היד לכוס שלה. להפתעתי היתה עוד רטובה. היא צחקה ועזרה לי. חדרתי שוב והיא הפכה אותי על הגב, שמה את ידי על שדיה והתחילה לנוע בתנועות מהירות יותר ויותר. הפעם הייתי אני זה שגמר אחרי דקה.
את המשך הדרך דרומה היא עשתה לבושה בחולצת טרינינג דהויה ונעלי התעמלות שגדולות עליה בכמה מידות.
הערות סגנון וצורה יתקבלו בברכה ;-)
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: