טדם טדם טדם

מי לא אוהב לנשנש משהו בזמן העבודה, בין הארוחות?

מסתבר שהרבה אנשים אוהבים את זה.

יש כארבעה אנשים שעובדים מסביבי. כל אחד מהם, לפחות פעם אחת במשך יום העבודה, אוכל משהו. למה לא? שיהנו!

אבל למה תפוחים כל הזמן? לא שיש לי משהו נגד תפוחים. נהפוך הוא. זה פרי בריא, טעים וכיפי. הבעיה היא רעש הכירסום שעולה כשאוכלים אותו. יש את הביס ויש את הלעיסה שאחרי הביס. ואני אדם רגיש. קשה לי להתרכז עם הרעש הזה מסביבי.

יש פירות אחרים, טעימים ובריאים לא פחות. למה לא תנסו קלמנטינה יום אחד? גם שקט וגם מפיצה ריח טוב.

לא! כל אחד ואחת מהם - תפוח. אני מתחיל להבדיל בין הלעיסות השונות. כמעט יכול לדעת בעיניים עצומות מי אוכל עכשיו.

טוב, לפחות זה נותן לי תרוץ לקום קצת מהכסא ולצאת לשאוף אויר.

לז'ורז' יש טנדר קטן. לי יש מכונית משפחתית.

ז'ורז' לא משלם על הדלק. גם אני לא. לכן, זה נוח, כשצריך, להחליף רכבים.

למשל היום. הייתי צריך להביא משהו גדול מרחוק, אז ביקשתי את האוטו של ז'ורז'.

איך שנכנסתי, הרחתי את הסיגריות שהוא מעשן. לא ריח חזק מדי וגם מתרגלים די מהר.

הרדיו באוטו של ז'ורז' מראה סימנים שהוא עובד, אבל אף צליל לא יוצא ממנו. לא רציתי לחזור לז'ורז' ולשאול. גם ככה הוא חולה ובטח הולך לישון עכשיו.

כשנוסעים בלי מוזיקה ברקע, יש זמן להרבה מחשבות. אפשר לחשוב על הדרך. לשים לב איפה עוברים.

האוטו שלי עם גיר אוטומטי. של ז'ורז' עם גיר ידני. לוקח קצת זמן לחזור ולהתרגל לזה.

בכניסה לעיר מתחילים הרמזורים. עד אז התנועות האוטומטיות של הגיר הידני חוזרות כמעט בשלמות. לא צריכה להיות בעיה בהמשך הדרך.

צומת אחיהוד. אני חותך את שאריות הגליל העליון וכמעט בלי לשים לב נכנס לגליל התחתון. הכבישים הרחבים והמחלפים המהירים עוזרים לדרך לעבור מהר.

מזל שיש לי דברים שמחים לחשוב עליהם ואני לא נתקע, כמו תמיד, עם מחשבות רעות ומדכאות. הכבישים הרחבים והמחלפים שבנו בשנים האחרונות חותכים דרך ההרים או שמגודרים בחומות. בעצם הם מנתקים אותך מהנוף ומהסביבה שאתה עובר בה. אני מבין את זה קצת אחרי המחלף האחרון. עוד עליה קטנה ואז אני מתחיל לגלוש לכיוון עמק יזרעאל. כאן הנוף נפתח והכביש עובר דרך שדות רחבים וירוקים. אני מבין מה היה חסר לי קודם.

הנה הכביש בין טבעון ועפולה.

הגעתי.

הדרך חזרה תהיה קצת יותר איטית. צריך להזהר על המטען החדש.

אם כבר נכנסתי לבלוג, אז אכתוב משהו.

השטר האחרון.

כל הכסף בוזבז. לא יהיה עוד עד סוף השבוע. אני יוצא ממרכז הקניות. בצד הכביש עומדת מכונית. נהגה עומד בחוץ מסמן לי לעצור. מה קרה? אני שואל.

אולי תעזור לי אבאל'ה? מה קרה? אני צריך כסף לדלק. אם תתן לי א ני אנשק לך את העיניים. אני אחזיר לך עד הבית. לא, לא תחזיר, אני עונה.

בדרך כלל אני לא מאמין לסיפורים כאלה. הוא נראה לי באמת בצרה. האמת שכולם נראים ככה. הפעם החלטתי להאמין. נשאר לי עוד שטר אחד בארנק. טוב, גם זה שימוש טוב בשבילו. קח, אני אומר. הוא באמת מנסה לנשק לי את הידיים. לא לא לא. לא צריך. באמת שלא.

נסעתי.