טדם טדם טדם

זה לא פוסט על ה"מצב". זה פוסט על המצב.

מדי פעם אני זורק איזה פוסט שקשור למצב הפוליטי/מדיני/עולמי/כלכלי. יש לי הרגשה שלאור המלחמה, או מצב הלוחמה, שאנו נמצאים בו, זה מתבקש.

אבל אני לא רוצה. סו מי.

אני לומד. מתפתח לכיוונים חדשים ומנסה להעיר חלקים שישנו במשך שנים רבות מדי. להתאמץ עם נשים ולהתאהב ולשבור שוב ושוב את הלב זה חלק מזה.

(ומי יודע, אולי זה יצליח עם מישהי ) גם מבחינת עיסוק ותעסוקה אני מגשש בכיוונים חדשים. חוג טאי צ'י. כן כן, אני בחוג. מצחיק אותי אפילו להגיד את זה. אני גם לומד ריפוי אלטרנטיבי. זה שונה לגמרי מהמקצוע שלי. יש הרכה שמרימים גבה כששומעים שאני לומד את זה. איך הגעת לזה? זו שאלה ששמעתי לא פעם. לא יודע בדיוק, זו התשובה שהם מקבלים בדרך כלל.

הקורס הראשון נגמר בקרוב. אני לא יודע אם השיטה הזאת אמיתית. אני לא יודע אם אוכל להיות מוצלח בזה. אבל זה עורר בי רצון להמשיך בכיוון. אנטומיה. כדי לטפל טוב חייבים לדעת אנטומיה. זה הקורס הבא שאני חושב עליו. גם רפלקסולוגיה.

אולי חוץ מלהוציא הרבה כסף ומשהו לעשות ערב אחד בשבוע למשך תקופה לא יצא מזה כלום. מצד שני, אולי כן...

כבר כתבתי פה פעם על הבוס האידיוט שלי. כן, אני פתטי ועדיין עובד איתו. מה לעשות?

בכל מקרה,

כבר חודשיים או יותר שאנחנו בצוות מנסים לפתור בעיה מסויימת. וכמובן שהוא כהרגלו מנצח על המלאכה. הבעיה היא שהוא עושה את זה לא נכון.

בהתחלה הוא בכלל לא קיבל את ההצעות שלי. אח"כ, כשנתקענו, הוא עשה צעד בכיוון אבל המשיך לנתב אותנו לכיוונים לא נכונים.

בתחילת השבוע שוב אמרתי להם מה צריך לדעתי לעשות. הפעם, גם בזכות בוס יותר גבוה שהיה נוכח, עשינו את הבדיקות כמו שאני אמרתי. כבר אתמול התקבלה תוצאה כלשהי, אבל הם לא חשבו לערב אותי, כי... לא בדיוק ברור לי למה. בכל מקרה היום כן נודע לי על זה והתחלתי לבדוק את החלק שלי. וסוף סוף הצלחתי להבין מה קורה. אז חוץ מזה שהבעיה נמצאה, היא נמצאה גם בדרך שלי. זאת אומרת, שאם מישהו יחשוב על זה, הוא יבין שלמעשה מההתחלה אני צדקתי.

הבעיה היא, שהבוס הזה לא יחשוב על זה. גם בפעם הבאה הוא יתעקש על השיטות השגויות שלו.

אני חוזר למשפט הראשון שכתבתי. למה אני עוד שם?